שמונים אחוז מהגוף שלנו. משהו כל-כך בסיסי שאי אפשר בלעדיו. תענוג. הקצוות הכי מנוגדים, שאיכשהו מתחברים מעגלית: זיעה לכלוך רטוב. מים לנקות. אבל בשביל להתרחץ מתפשטים, ואז שוב אנחנו עם עצמנו ועם גופנו ועם הגוף האחר שמולנו. כל כך הרבה חלקים סקסיים בגוף הם רטובים או לחים (שלא לדבר על מעשה הסקס עצמו, שהוא רטוב על רטוב). קרח. שעווה נוזלית. ואסלות לשטוף מים במים.
בכניסה שלי לבדסמ גיליתי שהכול, פשוט הכול, מקבל ממד נוסף. איכשהו זה תמיד שם, כמו בוהק קלוש של סקס שנוסף לחפצים הכי פשוטים. אולי זה בגלל החידוש שבעולם הזה שלא הכרתי. אולי בגלל תחושת חוסר הגבולות. אבל מברשת שיער. שלט לטלוויזיה. ספרים. פרחים. רצפה. קירות. הכול. וגם מים.
אני עומדת על ארבע על רצפת חדר האמבטיה. בין האמבטיה לאסלה. אני יודעת שלא יהיה מגע של ממש ביני ובין האסלה. ובכל זאת. מספיקה העובדה שצוויתי לכרוע כאן, בנקודה הזאת ממש, שקרובה לאסלה יותר מאשר לאמבטיה. רק בכמה סנטימטרים, אבל די בזה כדי ששנינו נרעד.
לפני 18 שנים. 1 ביולי 2006 בשעה 1:15
