לפני 18 שנים. 1 ביולי 2006 בשעה 23:01
לא של כאב. לא של אכזבה. לא של צער. לא של געגועים. לא של פחד. לא של ייאוש. לא של הקלה. גם לא של שמחה.
של הצפת חושים. של סערת רגשות שלא ניתן להכיל. של התמסרות מוחלטת שבה אי אפשר, וגם לא צריך, לשמור בפנים. של עמידה באיזון מוחלט על חוד החרב, מצד אחד כאב, מצד אחד חום, ונפילה, לבסוף, על החרב או ממנה או דרכה.
היה הרבה רעש. השיער כיסה לי את הפנים. דמעות התערבבו בזיעה. משהו חדש.
