שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בזוקה באזיקים

#FF1493
לפני 18 שנים. 12 ביולי 2006 בשעה 14:54

והנה עוד משהו כמעט טריוויאלי שעלה על דעתי: כמה ששני הצדדים דומים באיפוק שלהם. האיפוק המחושב של השולט, כדי לתכנן, להורות, להביע את רוצונו בצורה מילולית. האיפוק המהותי של הנשלט שלא ליזום, ולהכפיף עד כמה שאפשר את כל התגובות, גם הפיזיות, לרצונו של השולט. בסופו של דבר, מטרה אחת: למשוך את האיפוק כמה זמן שאפשר, כדי להעצים את התרת הרסן כשמתרחשת. מכאן (בין השאר) העוצמה של סקס בדסמי לעומת סקס ונילי, ומכאן גם פרדוקס בסיסי: אם העונג שבהתרת הרסן גדל ככל שהאיפוק שלפניו מתמשך, השאיפה לעונג מוחלט משמעותה גם שאיפה לפרק זמן אינסופי של איפוק מקדים. אבל Sub and Subtler כבר אמר את זה טוב יותר:

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=42684&blog_id=20770

Succubus​(אחרת) - אבל גם האיפוק הזה לא בא מאותו מקום, הייתי מרחיקה לכת עד כדי לומר שזו ממש לא אותה תחושה.
אמרו כבר המון פעמים את הקלישאה ששליטה מתחילה בשליטה עצמית, וזה המקום שממנו מגיע האיפוק של השולט, דבר שיש בו תחושת עוצמה אדירה. האיפוק של הנשלט מגיע דווקא מהוויתור על השליטה, ממסירת הבחירה לידיו של אדם אחר. זה איפוק שדורש הרבה פחות שליטה עצמית, כי ההחלטה באה מבחוץ.

ואגב, פרק זמן אינסופי (או נרד מההגזמות, ממושך) של איפוק מקדים לא יעבוד. האיפוק הופך להתנזרות, להרגל, וכוח הגירוי שבו אובד. איפוק (/מניעה) עובד כגירוי רק כשהוא דבר זמני. זה עניין פיזיולוגי, בין השאר - הגוף עובר הסתגלות למצבי מניעה מכל סוג שהוא. אצל מתנזרים ממין, למשל, רמת ההורמונים יורדת אחרי כמה זמן.
לפני 18 שנים
pinktonette​(נשלטת) - זה נכון שהנשלט מוותר על השליטה, אבל לא על השליטה בעצמו אלא על השליטה בידיעה. הוא מעמיד את עצמו במצב של חוסר ידיעה לגבי מה עומד לקרות לו, לצורך הריגוש. אבל ברמה בסיסית יותר, הוא שולט בסיטואציה בדיוק כמו ה"שולט". אני לא מדברת על מילת ביטחון, כי זה בעיניי ביטוי חיצוני למשהו בסיסי הרבה יותר: הסיטואציה לא היתה קיימת אם הנשלט לא היה בוחר לאפשר לה להתקיים. והוא צריך להמשיך ולהתאפק באופן רציף ופעיל כדי שהסיטואציה תימשך. יש כאן בדיוק את אותו סוג של איפוק: יש דחף גדול משני הצדדים להיכנע לתשוקה ולאבד שליטה, ומאמץ מכוון של שני הצדדים למשוך את זה עוד. הרצון לשבור את הכלים, לצאת מהנשלטות, לנשק אותו בפראות, לזיין אותו, לגמור, הוא גדול מאוד. וצריך להתאפק במודע כדי שלא לממש את הרצון הזה.

ולגבי קהות החושים של האיפוק הממושך מדי, כן, צודקת. אבל עדיין, במסגרת זמן קצרה יותר, המתח קיים כל הזמן, בין הרצון לממש והרצון לדחות את המימוש כדי לחזק אותו.
לפני 18 שנים
Succubus​(אחרת) - אני חושבת שאלמנט הבחירה/איפוק שאת מדברת עליו, מצוי בכלל במעטפת החיצונית של הסיטואציה, לא בתוכה. כלומר, הבחירה בכלל להימצא בתוך הסיטואציה הבדס"מית של העברת הכוח. ובמקום הזה כולנו שווים. שהרי, כמעט לא מדברים על זה, אבל גם שולט עשוי לבחור להפסיק את הסיטואציה באמצע כי *לו* קשה.
וזו הקלישאה הנושנה ששליטה חייבת להתחיל בסימטריה בסיסית. בחירה הדדית שבה לשני הצדדים יש אותו כוח.
לפני 18 שנים
pinktonette​(נשלטת) - זה בהחלט חלק מהמעטפת החיצונית (קלישאה, הא? אני *ככה* קרובה להשתמש במילת ביטחון שלי, מפלצת). אבל זה גם איפוק מאוד אקטיבי תוך כדי. כי רבאק, כמה שאת רוצה להסתובב עם הפנים אליו, לזרוק לו את החגורה הצידה, להפיל אותו על המיטה ולזיין אותו עד שהוא יתחנן לרחמים. יהיו השולטים מודעים לכמה שהם נתונים בסכנה מתמדת כל הזמן :-)
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י