היה שקט בדירה שלו, חוץ מזמזום קל של מזגן וריח עדין של נרות שהוא הדליק לפני שהגעתי. הוא פתח את הדלת, חיוך קל על השפתיים, כאילו הוא כבר יודע משהו שאני עדיין לא מבין. "בוא, תיכנס," הוא אמר בקול נמוך, כזה שגורם לך להרגיש שהוא בשליטה, אבל לא מאיים. הרגשתי את הדופק שלי מאיץ, אבל לא מפחד, רק מהציפייה הזו שמתחילה לבעור כשאתה יודע שמשהו עומד לקרות.
"אתה מוכן?" הוא שאל, עומד קרוב מספיק כדי שארגיש את החום שלו, אבל לא נוגע.
הנהנתי.
הוא הוציא קולר שחור פשוט, עור רך עם טבעת מתכת קטנה שנצצה באור החלש. "אני שם את זה עליך. תגיד לי אם זה בסדר." הוא חיכה. לא מיהר. זה היה הרגע הראשון שבו הרגשתי שהוא באמת רואה אותי – לא רק את הגוף שלי, אלא את כל מה שאני מביא איתי. "כן," לחשתי, והקול שלי רעד קצת מהתרגשות.
הוא חייך, הצמיד את הקולר לצוואר שלי בעדינות, אבל עם ביטחון.
"טוב," הוא אמר, "עכשיו אתה שלי. לפחות לעכשיו." המילים האלה, הפשוטות, הכו אותי כמו חשמל. הוא משך אותי בעדינות מהקולר, הוביל אותי לספה, והתיישב מולי. "תגיד לי מה אתה רוצה," הוא אמר, והעיניים שלו היו נעוצות בשלי, כאילו הוא באמת רוצה לשמוע. לא סתם משחק.
"אני רוצה להרגיש שאני שלך," אמרתי, והרגשתי את הלב שלי דופק בחזה. "אני רוצה שתוביל, אבל שתדע מתי לעצור. שתראה אותי."
הוא הנהן, כאילו המילים שלי היו בדיוק מה שהוא ציפה לשמוע. "
אני רואה אותך," הוא אמר, והקול שלו היה רך אבל נחוש, כמו הבטחה.
הוא קם, "איפה אתה שומר את כל הצעצועים?" הוא שאל במהירות,
הצבעתי על המגירה ליד המיטה.
הוא התקרב לשידה שלי, פתח את המגירה, חיטט מעט והוציא פלאג קטן, רוטט, והניח אותו על השולחן.
"הופה!," הוא אמר, והחיוך שלו היה קצת שובב, כאילו הוא יודע סוד שאני לא ממש מסתיר. "אני אשתמש בזה, אבל רק אם אתה מסכים. אתה תחליט ." שוב, הבהירות הזו. הוא לא הניח שום דבר כמובן מאליו, לא דחף אותי למקום שלא רציתי. הנהנתי, והוא התקרב, היד שלו מלטפת את הקולר על הצוואר שלי. "תגיד לי מה הגבולות שלך."
דיברנו. על הכל. על מה אני אוהב, מה אני לא רוצה, מה הוא רוצה לנסות. זה לא היה סתם סקס – זה היה שיחה בה הרגשתי שהוא באמת מקשיב. כשהוא סוף סוף הפעיל את הפלאג, הרטט היה עדין בהתחלה, כמו גל קטן שמתגבר לאט. הוא ישב מולי, מחזיק את השלט, ועיניו לא עזבו את שלי. "תגיד לי איך זה מרגיש," הוא אמר, והקול שלו היה כמו פקודה, אבל רכה, כזו שגורמת לך לרצות לציית.
"זה... טוב," לחשתי, והרגשתי את עצמי נמס תחת המבט שלו. הוא הגביר את הרטט, רק קצת, והתקרב אליי, היד שלו על הירך שלי, לא לוחצת, רק נוכחת. ואז, בלי מילים, הוא משך אותי קרוב יותר, היד שלו על הקולר, והתחיל ללחוש לי דברים – על כמה אני נראה טוב , כמה הוא נהנה לראות אותי ככה, פתוח, כנוע.
הוא המשיך להתקרב , הירכיים שלנו נגעו, והחום של הגוף שלו רמז על משהו עמוק יותר, משהו ששנינו ידענו שיכול לקרות, אבל הוא משך את הרגע , נותן לי להתבשל. הרגשתי את הלב שלי מתרחב, כאילו הוא לא רק שולט בגוף שלי, אלא גם בנפש שלי.
הוא נישק אותי, נשיקה איטית, מכוונת, כזו שמרגישה כמו חותמת על ההבנה הזו בינינו. ואז, כשהוא התרחק מעט, הוא הפעיל את הפלאג שוב, הפעם בעוצמה גבוהה יותר, והניח את היד שלו על המותן שלי, מוביל אותי לתנוחה שבה הרגשתי אותו קרוב, ממש קרוב. לא היה צורך במילים – הרגשתי אותו, את הכוח שלו, את השליטה שלו, ואת האכפתיות שמאחוריה. הוא לחש, "אתה שלי עכשיו," והמילים האלה, יחד עם הרטט והמגע, גרמו לי להרגיש כאילו אני במרכז העולם שלו.
באותו רגע, ידעתי שהוא ואני על אותו גל – שני אנשים שמחפשים את אותו דבר: קשר שבו הכל ברור, שבו אפשר לדבר על הכל, שבו השליטה היא לא רק משחק...
יאללה תנו בתגובות טובות נוראיות או סתם בלייק
שאני אדע שאני לא לבד פה
[לב]