פנטזיות וסיפורים נוספים

הפרטים היבשים והפרטים החשובים בפרופיל

השאר (והוא לא מעט) פה בבלוג

תמיד בימי ראשון, בדיוק ב-21:00, היה לנו סשן קבוע.
הוא היה כותב "עכשיו, מתן" ואני הייתי נועל את דלת החדר, מדליק מצלמה, ומתמסר לשעה-שעתיים של שליטה מרחוק. הוא לא היה צריך להגיד הרבה , הקול הצרוד שלו, הפקודות הקצרות, הוא אהב לראות את הזין שלי מתרגש ממנו- ואני אהבתי להיות שם בשבילו.

בשבת בבוקר הטלפון צלצל והקפיצו אותנו למילואים.  ארזתי את הדברים ונסעתי לבסיס. שלובשים את המדים הירוקים יש איזה סוויץ במח שקשה להסביר. ריח של זיעה וחוסר וודאות היה בשלב הזה אצל כולם.  התאגרנו על נשק, מדים, ציוד ומשימות. תמיד זה ככה השעות הראשונות הם בכאוס גדול. בלי הרבה זמן לחשוב.

אתמול בערב הטלפון רטט בכיס.
הודעה ממנו.

"מה קורה מתן? 21:00 עבר."

הלב שלי קפץ. כתבתי במהירות, האצבעות קצת רועדות מקור ומהפתעה:

"אדוני... הוקפצתי למילואים.  בדיוק באמצע שמירה."

הוא לא ענה במשך כמה דקות.
חשבתי שהוא יכתוב משהו כמו "טוב, תשמור על עצמך" או משהו כזה. אבל אז הוא שלח:

"חבל. אבל אני לא מתכוון לוותר עליך רק בגלל מלחמה.
מתי אתה יורד משמירה?"

"עוד שעתיים" כתבתי, והרגשתי את החום בגוף.

"יופי. תישאר מחובר. נעשה סשן קצר".

"אני לא לבד אדוני, יש פה עוד מישהו איתי." כתבתי

"לא נורא, אם תהיה ממושמע הוא לא ישים לב"

מצד אחד מאוד פחדתי, לא ידעתי לאן זה הולך ובטח לא רציתי שדוד, החייל שאיתי בשמירה, ישים לב למשהו. אבל מהצד השני, פתאום נזכרתי בקשר שלנו, ומאוד התגעגעתי.  אהבתי לשמוע את הקול העמוק שלו, לראות את השפתיים שלו מוקפות בזיפים השחורים האלה נעות - מדברות אלי.  

"תשים יד על הזין דרך המכנסיים. תלחץ חזק. תאר לי."

היד ירדה. דרך הבד העבה של המדים הרגשתי את הזין שלי כבר חצי קשה, מתעורר רק מההודעות שלו. לחצתי. כאב נעים, "הוא מתקשה אדוני," כתבתי, "אני מרגיש את הדופק דרך הבד. יש מצב שpre-cum כבר מתחיל לצאת."

"תלטף לאט. מעגלים על הראש. אל תגע בזין הכל דרך המכנס."

ליטפתי.  מעגלים איטיים סביב הראש הרגיש. הזין התקשה עוד, כבר הרגשתי את pre-cum זולג ומכתים את התחתונים מבפנים"
הסתכלתי על דוד, הוא גם היה שקוע לגמרי בטלפון שלו בנסיון לשבור שיא חדש באיזה משחק.
"הרגשתי את הפטמות מתקשות מתחת לחולצה, הרגשתי את הנשימה שלי נעשת כבדה יותר".

"עכשיו תרים את החולצה קצת. תצבוט פטמה אחת חזק. תשלח תמונה."

הסתכלתי שוב על דוד, הוא היה שקוע בטלפון, וחוץ מזה היה נראה לי שאני אוכל להסביר בקלות את הסיטואציה סה"כ.
הרמתי את החולצה עד החזה, צבטתי את הפטמה השמאלית חזק. כאב חד, נעים, הזין שלי ישר הגיב. שלחתי לו את התמונה על הרקע הכהה של הלילה.

"יופי. תעבור לשנייה גם. תחזיק 20 שניות. תכתוב לי מה אתה מרגיש."

צבטתי. כאב מתוק, לא הרגשתי את הכאב כמו שהרגשתי את החרמנות שעולה לי בכל הגוף מהסשן הפומבי הזה ככה בחוץ. "אני מרגיש את זה בכל הגוף...  אני כל כך חרמן אדוני."

"יש לכם שרותים שם?" הוא שאל

"איזה.. אנחנו בסוף העולם שמאלה..."

"אז מה אתם עושים עם צריכים להשתין?" הוא שאל ולא הרבה

"לא יודע.. מוצאים פה איזה פינה" כתבתי

"אז תדאג למצוא איזה פינה כזו, אני רוצה תמונה שלך משתין עם המכנסיים למטה"

פאק, אין מצב שאני מסוגל לזה. גם כי אני לא צרך להשתין כרגע וגם מי משתין עם מכנסיים למטה?

"השתנתתי לפני כמה דקות אדוני, אני לא צריך להשתין" כתבתי מנסה להתחמק

"חבל, יש לך עשר דקות לפרק עוד ליטר מים, אני לא הולך לוותר לך על זה מתן"

הבנתי שהוא לא ירד מזה, תמיד שהוא הוסיף את השם שלי בסוף היה ברור שזה יקרה כך או כך.

בגלל שזה מילואים, בקושי מים היה לי. מזל שדוד השתחרר לא מזמן מהסדיר אז הוא עוד מקפיד על כל הנהלים.. קשקשתי לו משהו וביקשתי ממנו את המים. גמעתי אותם כמו גמל. העיקר להיפטר מהמשימה הזו.

מפה לשם, אחרי כמה דקות אמרתי לו שיוציא את הראש מהטלפון וישים עדין, שאני הולך להשתין. הוא הנהן, לא חשד בכלום.

צעדתי בחושך מנסה למצוא לי איזה פינה, כזו שבעיקר לא תהיה בזווית הראיה של דוד, הכנתי כבר את הטלפון ביד, ידעתי שאין לי הרבה זמן להקשקש עם זה.

עצרתי, פתחתי את החגורה, נתתי למכנסיים הצבאיות ליפול, הזרם הצהוב פשוט השחתרר ממני , וגם שחרר ממני ממשהו , פשוט הרפתי.

ואז נזכרתי שאני חייב את התמונה.  צילמתי יד אחת מחזיקה את הזין היד השניה את המצלמה. 

סידרתי את עצמי וחזרתי לדוד. 

שלחתי לו את התמונה. "אני מדמיין שזה אתה... משחרר עליי...." כתבתי

הוא ענה מיד: "לא היה לי ספק שתציית. כלב טוב"

"עכשיו תחזור לשמירה. תמשיך ללחוץ על הזין דרך המכנסיים כל עשר דקות. כדי שלא בטעות תפסיק לחשוב עליי. מחר נמשיך."

אין ספק שזו אחת השמירות שהכי עברו מהר..

קראתם עד פה?
תמיד אני שמח לפיידבק שלכם,
אבל עכשיו יש לכם הזדמנות לפנק חייל מילואים ❤️ 

ישבתי בבית קפה קטן בתל אביב, כזה עם כיסאות מתכת לא נוחים וריח קפה חזק.
היה אוגוסט, השעה 4 אחר הצהריים, החום לח ודביק כמו תמיד בקיץ עם השמש החזקה של ישראל. זיעה החלה לזלוג לי בגב מתחת לטישרט השחורה שלבשתי. סיוט.

גיא כתב לי לפני שבוע בפייסבוק: "מתן, מה נשמע? מזמן לא דיברנו, בא לך קפה?" חשבתי שזה סתם נוסטלגיה, אולי הוא רוצה לספר על העבודה החדשה או על הילדים, אולי סתם להיזכר בימים שלנו בתיכון. זרמתי, גם ככה אין לי עבודה כרגע, הזדמנות לעשות משהו.

הוא איחר ב-12 דקות. ישבתי שם, גולל את הפייד בטלפון, מנסה להתעלם מהזיעה שזולגת לי לאורך הגב.
כשהוא נכנס סוף סוף, נראה אותו דבר כמו פעם אבל יותר... מלא.
זקן קצר מסודר, חולצת טי אפורה כהה שנדבקה קצת לחזה הרחב מרוב הזיעה, ידיים גדולות עם ורידים בולטים, מכנסי ג'ינס כהים. חייך חיוך רחב, לחץ לי את היד חזק, תוך כדי שהוא מתיישב מבקש מהמלצר קפה קר.
"סליחה על האיחור, אחי, החום הזה הורג אותי," אמר בקול צרוד קצת, כאילו מעישון או משהו.
דיברנו על שטויות - התיכון, המורים, מי התחתן, מי עבר לחו"ל. הרגשתי נוח, אבל משהו במבט שלו היה שונה, חודר יותר, כאילו הוא בודק אותי כל הזמן.

אחרי 10 דקות הוא רכן קדימה, המרפקים על השולחן, והסתכל לי ישר בעיניים.
"תגיד, מתן, יכול להיות שראיתי אותך השבוע ב-Dirty Roulette?"

הלב שלי דפק פתאום חזק, כמו פטיש, הרגשתי את הדם עולה לי לפנים, בטוח שהלחיים שלי אדומות כמו עגבניה.
ניסיתי לצחוק, "מה? לא, מאז כיתה י' לא נראה לי הייתי שם..."
אבל הקול יצא חלש, רועד קצת, לא נראה היה שהוא קנה את זה. הוא רק חייך חיוך קטן, ממזרי. "באמת? כי את השערות השחורות בחזה שלך אני יכול לזהות מקילומטר. עוד מהקורס צלילה. זוכר? הייתי מסתכל עליך במקלחות, השערות הכהות האלה, צפופות אבל לא יותר מדי, יורדות בקו ישר לבטן. בדיוק מה שראיתי באתר, לא היה לי ספק שזה אתה."

הרגשתי את הבטן מתכווצת, חום שורף עולה לי מהבטן למטה, הזין שלי מתחיל להתקשות בתוך המכנסיים, לוחץ נגד הבד, pre-cum כבר מתחיל להרטיב את התחתונים. ניסיתי להסתכל הצידה, "גיא, אתה טועה, זה לא אני..." אבל הוא לא ויתר, רכן עוד קצת, קולו נמוך יותר, "לא, אני בטוח. האמת שהייתי בטוח שישר זיהית את הקול שלי, ושמחתי שהסכמת להיפגש"

לא הגבתי

"הכל טוב מתן, היה אחלה סשן במצלמה, אהבתי איך לקחת את החגורה שלך ונתת לעצמך מכות. אבל אמרתי לעצמי - למה לא בלייב? נראה לי שנינו נהנה הרבה יותר"

המילים נחתו לי כמו מכה. הזיעה מהחום בגב עברה לזיעה אחרת כזו שזולגת לי עכשיו גם על החזה, מתחת לחולצה, גורמת לפטמות להתקשות.  pre-cum החל זולג לאט, מרטיב את התחתונים.
"גיא..." לחשתי, הקול שבור, "איך... איך זיהית?" הוא הניח יד אחת על היד שלי, לחץ קלות, אצבעות חמות, יציבות.
"אמרתי לך מתן, שערות כאלה מדליקות בחזה יש רק לך..."

פחדתי. לא ידעתי מה הוא רוצה, מה אני רוצה.. הרגשתי את הנשימה שלי כבדה, הרגליים רועדות מתחת לשולחן.
"מה אתה רוצה?" שאלתי, הקול חלש, כמעט מתחנן.
הוא חייך, קם לאט. "בוא נלך לדירה שלי. היא קרובה. נדבר שם. או... לא נדבר."

למרות שלא ממש סיימנו את הקפה, הזמנו חשבון ושילמנו. הלכתי אחריו כמו בהילוך איטי. הרגליים רעדו לי, כל צעד גרם לזין להתחכך בבד הרטוב. נכנסנו לבניין תל אביבי ישן, עלינו במדרגות, הדלת נסגרה מאחורינו בקליק שקט. הוא הסתובב אליי, עיניים נעולות. "תוריד את החולצה." ידיים רועדות משכו את הבד למעלה, חשפו את החזה השעיר, הפטמות נוקשות וכואבות, זיעה מבריקה על השערות. הוא התקרב, אצבע אחת מחליקה על הקו שבין השערות, יורדת לאט לבטן, גורמת לי להתכווץ, גניחה קטנה בורחת לי.

"יפה," הוא מלמל, קול צרוד. "עכשיו תוריד הכל." המכנסיים ירדו, התחתונים רטובים, הזין קשה ומבריק, סימני pre-cum  בכל מקום.
הוא הוריד את החגורה מהגינס שלו, עבה, כבדה. "תעמוד מול הקיר, ידיים על הקיר."
צייתתי, הגב אליו, ישבן חשוף, החור מתכווץ מרוב התרגשות. שמעתי אותו מתקרב, ריח זיעה קלה מעורבב בדאודורנט חזק, חום הגוף שלו מאחוריי.

החגורה נחתה ראשונה על הישבן השמאלי - צליפה חדה, צורבת, כאב שורף נעים שמתפשט לי לכל הגוף. גנחתי בקול, רועד. "שקט," הוא אמר, יד חופנת לי את הפה מלפנים, האצבעות הגדולות שלו לוחצות על הפה, מסמנות שקט. הצליפה השנייה נחתה על הישבן הימני, חזק יותר, גורמת לי להתקמר, הזין פועם חזק, pre-cum מטפטף על הרצפה. הוא המשיך, איטי, הצלפות מדודות על הישבן ועל הגב התחתון. בכל פעם כאב חד, שורף, מתפשט כמו אש, גורם לי לרעוד, לנשום בכבדות, לגנוח. 

"תגיד לי כמה אתה רוצה," הוא התקרב ולחש לי באוזן.

"בבקשה... תמשיך... תכאיב לי..." לחשתי, הקול שבור. הוא צחק בשקט, צליפה נוספת, חזקה, גורמת לי לצעוק קלות.

בסוף הוא משך אותי אליו, גב אל חזה, הרגשתי את הזין הקשה שלו דרך המכנס מתחכך בישבן האדום שלי, יד אחת אוחזת בזין שלי, משפשף לאט, חזק. "תגמור בשבילי," הוא לחש, ואני התפוצצתי - גונח, רועד עד שכל הזרע החם היה על הרצפה.

נשארתי שם, רועד בזרועותיו, מזיע , כאוב.
הוא נישק לי את העורף, הרגשתי את הזיפים המחוספסים שלו. "זה רק ההתחלה." לחש שוב באוזן.

הלכתי הביתה ברגליים רועדות, ורק חשבתי איך הוא זיהה, איך זה קרה לי ....

אם אהבתם, הזדמנות נהדרת לשים עוקב אחרי הבלוג

"תעשה כזה דבר: תפתח את הטיימר בפלאפון שלך. שים חמש דקות. בלי להפעיל עדיין. קח עט. אתה תשים את העט בפה ותחזיק אותו שם חמש דקות. אתה תשים אותו כמו שכלב מחזיק עצם. אתה לא תוציא את העט מהפה עד שהטיימר יצלצל. אם מישהו נכנס או צריך אותך - אתה מוציא את העט מהפה. מבחוץ אנשים סתם יחשבו שאתה מחזיק עט בפה. אתה ואני נדע שאתה כלבלב שמחזיק עצם."

"כן אדוני"

הפעלתי את הטיימר.

לקחתי עט כחול רגיל, הכנסתי אותו לפה, סגרתי שפתיים והידקתי - בדיוק כמו כלבלב שלא מרפה מהעצם שלו.

זה הרגיש די טכני, סטנדרתי כזה עט בפה זה לא משהו מוזר סך הכל.
הטעם הראשון היה קר ופלסטי, אבל תוך שניות הפה התחיל להתמלא רוק. חם, דביק, נוזלי, בלעתי אותו לתוך הגרון.

הזין התקשה כמעט מיד, בלי מגע, בלי שום דבר חוץ מהמחשבה: "אני עושה את זה כי הוא אמר". הזין התנפח בתוך המכנסיים, דחף נגד הבד של הג'ינס, התמתח עד כאב מתוק. כל תזוזה קטנה גרמה לו להתחכך קלות, והלחץ הזה רק הגביר את החום שהתפשט בו.

הלב שלי התחיל לדפוק מהר יותר, והחרמנות בכל רגע שברה שיא חדש..

המחשבות התרוצצו כמו אש: " איך הוא יודע בדיוק מה ידליק אותי" "איך הגעתי למצב הזה שעט בפה מעמיד לי את הזין" "איך בא לי שהוא יעביר את היד החזקה והשעירה שלו על הראש שלי כלו שמעבירים על ראש של כלבלב כשרוצים לעודד אותו על מעשה טוב..

רעדתי. השרירים התכווצו בלי שליטה. הרגשתי את הדופק החזק , ואת ה PRECUM יוצא מהזין. כמו תזכורת חיה למצב שלי, לשליטה שלו, לבעלות שלו עלי.

כשהטיימר צלצל, אחרי חמש דקות בדיוקף הורדתי את העט לאט, ממש לאט. השפתיים היו רטובות לגמרי, עם טעם מלוח-מתוק של רוק ופלסטיק. הזין עדיין עמד קשה, דחף, כאב מהמתח שלא שוחרר. הרגשתי רעד עמוק בכל הגוף - כאילו כל התשוקה שהצטברה שם מחכה רק למילה אחת שתשחרר אותה.

זה היה כל כך פשוט.
חמש דקות. עט. טיימר.
ועדיין זה אחד הדברים הכי מחרמנים, הכי עוצמתיים שחוויתי לאחרונה.

אני לא יודע מה יהיה בהמשך. אבל ממש בא לי להיות הגור שלו
🐾

זה היה אחרי חודשים של שיחות. ארוכות, עמוקות, כאלה שבהן כל מילה שלו גרמה לי להרגיש קטן יותר ופתוח יותר. הוא לא לחץ, לא דחף, רק שאל, הקשיב, נתן לי להרגיש את השליטה שלו לאט לאט.
בסוף אמרתי כן.
כן לפגישה.
"רק קפה", כתבתי לו, "לא מחייב, בלי ציפיות".
הוא ענה רק באימוג'י אחד - חיוך קטן עם עיניים מצומצמות.
ידעתי מה זה אומר.

הגעתי לפתח תקווה קצת לפני הזמן. בית הקפה הקטן ברחוב הראשי, עם השולחנות העץ הכהים והאור החם מהמנורות התלויות. בחרתי שולחן בפינה, ליד החלון אבל לא ממש עליו - מספיק פרטיות, אבל עדיין בתוך הרעש הרך של אנשים אחרים. הלב דפק חזק. זו הייתה הפעם הראשונה שאני נפגש עם מישהו כזה. מישהו שראה אותי דרך המילים, דרך ההודעות, דרך הווידאו הקצרים ששלחתי כשהייתי על הקצה.

הוא נכנס בדיוק בזמן. גבוה, חולצה שחורה צמודה שרואים בה את הקווים של החזה והכתפיים, זקן סמיך ומטופח שמסגר את הלסת החזקה שלו. כמה שערות חזה מציצות מהצווארון הפתוח, שחורות ומתולתלות קלות, והריח שלו - תערובת של סבון גברי וזיעה קלה מהיום  הגיע אליי עוד לפני שהתיישב.
הוא לחץ לי את היד חזק יותר ממה שציפיתי, החזיק אותה שנייה ארוכה מדי, האגודל שלו מלטף קלות את גב כף היד שלי. הרגשתי זרם חשמלי עובר לי בכל הגוף, והזין שלי התעורר מייד, לוחץ נגד המכנסיים.

"באמת באת. הייתי בטוח שתבריז."

צחקתי, אבל זה יצא חלש, רועד. "לא הייתי מעז."

התיישבנו. הזמנו שני אמריקנו, שלי עם טיפת חלב, שלו שחור לגמרי.

דיברנו.
הוא שאל על הכלוב, על כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שגמרתי, על מה עובר לי בראש כשאני על הקצה ולא מרשה לעצמי.
עניתי בכנות, בקול שקט, מוריד מבט כל פעם שהוא חייך את החיוך הזה , החיוך שמבטיח עונש ועונג ביחד. בכל פעם שהוא דיבר, הסתכלתי על הזקן שלו, על איך הוא זז כשהוא מדבר, על השערות השחורות שמציצות מהצווארון ומזמינות אותי ללקק אותן. רציתי להושיט יד, ללטף, אבל ידעתי שאסור. הוא ראה את זה בעיניים שלי, רכן קדימה עוד קצת והניח את ידו שוב על הירך שלי בלי שאף אחד ישים לב. הפעם האצבעות זזות קלות, מעגלים קטנים על הגינס. נטרפתי. הרגשתי את הנשימה שלי נעשית כבדה, את הזין דופק נגד המכנסיים, את כל הגוף רועד מהרצון להתמסר.

אחרי כחצי שעה, כשכבר כמעט סיימנו כבר את הקפה, הוא הסתכל על הכוס שלי ואמר בקול רגוע לגמרי:

"תן לי אותה."

לא הבנתי למה. חשבתי אולי הוא רוצה להחליף, או שמשהו עם הקפה שלו. הושטתי לו אותה בלי לשאול. הוא לקח אותה, קם, אמר "תחכה כאן. אל תזוז", והלך לכיוון השירותים.

הרגעים האלה היו אינסופיים. ישבתי לבד, מול הכוס הריקה שלו, והרגשתי את הדופק בכל הגוף. הסתכלתי באנשים בבית הקפה,  זוג משוחח בשקט, בחור עם אוזניות וספר, מלצרית מנקה שולחן. אף אחד לא יודע. אף אחד לא רואה. אבל אני מרגיש שמשהו עומד לקרות. משהו שאני לא אשלוט בו.

הוא חזר. הלך לאט, כאילו כלום לא קרה. הניח את הכוס שלי בחזרה על השולחן. היה נדמה שהיא מלאה יותר.החזרקתי אותה היא שוב היתה חמה.
רק אז הבנתי. הלב קפץ לי לגרון. הוא התיישב, רכן קדימה מעט, הסתכל לי ישר בעיניים ואמר בקול נמוך, כמעט לחישה:

"תשתה."

המילה הזאת נחתה עליי כמו מכה שלא הייתי מוכן אליה. לא "בבקשה". לא "אם תרצה". פשוט "תשתה". כמו פקודה.

הרמתי את הכוס. הידיים רעדו קלות, אבל לא הפסקתי. קירבתי אותה לשפתיים. הרגשתי את החום לפני הטעם. ואז לגמתי. לגימה ראשונה ארוכה, איטית. הטעם היה  מלוח, חמצמץ, חם מאוד, חזק. ירד לי בגרון כמו אש נוזלית, התפשט בבטן, והזין שלי התקשה כל כך חזק שכאב לי. הרגשתי את זה בכל הגוף - את הבושה, את ההתרגשות, את הצייתנות.

הוא לא אמר כלום. רק חייך את החיוך הקטן הזה. רכן עוד קצת ואמר:

"עוד לגימה. לאט יותר. תרגיש את זה."

צייתתי. לגימה שנייה, איטית יותר. הפעם שמתי לב לכל פרט. איך הנוזל נוגע בלשון, איך הוא מחליק בגרון, איך הטעם נשאר בפה, איך הוא ממלא אותי מבפנים. הוא הניח שוב את ידו על הירך שלי, הפעם לוחץ חזק יותר, האגודל מלטף את הקו הפנימי. נטרפתי שוב. הגוף רעד, הרגשתי את עצמי נמס לתוך הכיסא, לתוך המבט שלו, לתוך הטעם בפה.

כשהכוס התרוקנה כמעט, הוא דיבר שוב, קולו רך אבל בלתי מתפשר:

"תסיים עד הטיפה האחרונה. ואז תגיד לי תודה."

סיימתי. הלגימה האחרונה הייתה הכי קשה, והכי טובה. הנחתי את הכוס ריקה על השולחן. הסתכלתי עליו, הקול בקושי יצא:

"תודה… אדוני."

הוא הנהן, כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם. קם לאט, הניח יד על הכתף שלי.  מגע כבד, חם, האצבעות לוחצות קלות על השריר, כאילו מסמן "אתה שלי". הרגשתי את הזקן שלו קרוב לפנים שלי כשהוא רכן ללחוש: "יופי. עכשיו תשאר לשלם את החשבון. נדבר."

ויצא.

מישהו מהצט פנה אליי והציע לשלוט בי.
בדרך כלל הייתי זורם, אבל הפעם יש לי אדון - אז שיתפתי אותו.
הוא שאל כמה שאלות על הבחור, עליי, ואז אמר: "תזרום. אבל אסור לך לגמור."
הבחור מהצט נעלם כמו שבא (מאונן מקלדת קלאסי), אבל משהו בכל זאת נפתח.

המחשבה שהאדון שלי ישלוט בסשן שלי עם מישהו אחר,
שאני אהיה שם, אציית, ארגיש אותו מאחורי הכל
חרמנה אותי בצורה שלא ציפיתי.
וכנראה שגם אותו.
מאז יש בינינו וויב כזה של "יש אופציה".

ואז, יום אחד, הוא הגיע.
דמות שכבר שנים יושבת לי בראש, דמות מאוד ותיקה פה בכלוב.
הוא כבר בבלוגים השמורים שלי פה בכלוב, הרבה זמן שאני עוקב אחריו

אבל פתאום ראיתי אותו בצט התחלנו לדבר

הצעתי לו לכתוב יחד פוסט משותף בבלוג, אותו סיפור אבל כל אחד מהזווית שלו
זה הצליח להדליק אותו..
אבל אני בתמימותי חשבתי שנכתוב על פנטזיה משותפת,
אבל הוא דווקא היה בטוח שאנחנו נכתוב על משהו אמיתי...

הופתעתי, לא חשבתי אפילו על האופציה הזו
הוא תמיד היה נראה לי כמה ליגות מעלי בתחום השליטה
עם קילומטרז ענק כזה..

אבל כל שיחה איתו רק גרמה לי להיות חרמן יותר ויותר

להבין כמה אני רוצה מהנסיון הזה שלו.

כמה אני זקוק לתשומת הלב שלו, לאישור שלו.

כמה אני מפחד לפשל,
לא להיות מספיק,
לא להיות מוכן.

כמה אני רוצה.

ואני יודע שהוא רואה את זה.

וזהו.

חודש.
בדיוק חודש מאז ההודעה הראשונה שלו.

הוא לקח אותי מאדון אחר.
פשוט כתב "אתה שלי עכשיו" והכל נגמר שם.
לא היה צריך יותר.

מאז הוא שולט לי בגמירה.
לא גומר עד שהוא אומר.
לפעמים ימים.
לפעמים יותר.
אתמול שוב לא גמרתי.
חיכיתי לו.
הזין כאב כל הלילה אבל זה טוב.
זה שלו.

אני אוהב את זה.
אוהב איך הוא כותב "עבד" ואני מיד נרטב.
אוהב לחשוב על הזקן השחור הסמיך שלו.
על השערות בחזה.
על איך הוא נראה כשהוא עצמו חרמן.

והיום - חוגגים חודש.

"איך נחגוג" שאלתי אותו?

"איך?"
הוא הקליד בחזרה

[מרגיש שאתם שותפים למסע הזה, אני פתוח להצעות... חח]

הרכבת מתל אביב לירושלים זזה באיטיות, מתן עלה בתחנת סבידור מרכז, עייף אחרי יום ארוך, תיק גב כבד על הכתף. הוא מצא מושב ליד חלון, מול בחור צעיר במדי צבא ירוקים - מילואמניק. הבחור היה חתיך בצורה קשה: גוף אתלטי, כתפיים רחבות, זיפים שחורים קצרים, עיניים ירוקות חודרות, שיער קצר מסודר. אוזניות אלחוטיות לבנות תקועות באוזניים, רגליו מפושקות קלות, נעליים צבאיות אדומות מלוכלכות מבוץ.

מתן התיישב מולו. הרגליים כמעט נוגעות. הוא הרגיש מייד משיכה חזקה, הזין שלו זז קלות כשהוא ראה את החזה הרחב מתחת למדים, את הידיים הגדולות עם ורידים בולטים, את הזיפים שהוא דמיין איך הם מרגישים על העור...

"היי, מה נשמע?" מתן אמר, קולו קצת רועד מההתרגשות.

הבחור הרים מבט, חייך חיוך קטן, הוריד אוזניה אחת.
"הכל בסדר, אחי. חוזר ממילואים. עייף כמו כלב. ואתה?"

"יום ארוך בעבודה. נוסע לירושלים לבקר משפחה."
"גלעד. גם אני."

השיחה זרמה לאט. על הצבא, על החום בדרום, על כמה קשה לחזור לשגרה. מתן לא יכול היה להפסיק להסתכל על הצוואר של גלעד, על העור השזוף, על השערות שבצבצו מהחולצה הפתוחה, על האופן בו המדים נצמדים לחזה כשהוא נושם. גלעד שם לב, חייך מדי פעם, הרגל שלו זזה קלות, כאילו מגיב למשהו באוזניות. המפשעה שלו נראתה מתוחה יותר, והוא הזיז את התיק שלו כדי להסתיר.

"אתה בסדר?" מתן שאל אחרי כמה דקות. "מה אתה שומע שם ... אתה כל הזמן זז ככה."

גלעד צחק בשקט, הפנים שלו קצת האדימו.
"זה... משהו פרטי. לא משנה..."

מתן הרגיש את הדופק שלו מאיץ. "נו יא'לה, אני מת משעמום פה. תן לי רמז. מוזיקה? פודקאסט? משהו... חם?"

גלעד הסתכל עליו ארוכות, עיניו מצטמצמות. "זה לא בדיוק מוזיקה. זה... אבל גורם לך להרגיש דברים בגוף."

מתן בלע רוק. "תביא שניה לשמוע. אני סקרן."

גלעד חשב רגע ארוך, מסתכל סביב בקרון , כמה נוסעים רחוקים, אף אחד לא שם לב. לבסוף הוא שיחק קצת עם הטלפון שלו, כנראה העביר ערוץ או משהו, ומסר למתן את האוזניות.
"בסדר. קח. אבל אם לא תשמע כלום בהתחלה- חכה. זה לא מתחיל מייד."

מתן שם את האוזניות. שקט מוחלט.
"אין כלום," הוא אמר, מבולבל.

גלעד חייך קטן, רוכן קדימה, הרגליים נוגעות לא נוגעות ברגליים של מתן.
"חכה. זה יבוא."

אחרי כמה דקות של שקט -  קול באוזניה. גברי, עמוק, רגוע אבל סמכותי.

"מתן... אני רואה אותך. אני רואה איך אתה מסתכל על גלעד, איך העיניים שלך נדבקות לו על החזה, על הזיפים. אתה חושב שהוא לא שם לב? אני רואה את הנשימה שלך נעשית מהירה יותר. אתה מרגיש את זה, נכון? את החום שמתחיל להתפשט לך בבטן התחתונה..."

מתן קפא. הוא לא אמר מילה, רק הסתכל על גלעד, שחייך עכשיו חיוך קטן, כאילו הוא יודע בדיוק מה קורה. הטלפון של גלעד מונח על השולחן הקטן, מצלמה פתוחה לכיוון מתן.

הקול המשיך, לאט, בוחן:
"אתה לא חייב להגיב עכשיו. תקשיב רק. תרגיש איך הגוף שלך מגיב כשאני מדבר. תראה איך הרגליים שלך רועדות קצת. תרגיש את הדופק שלך, איך הוא הולך ומתגבר. זה נורמלי, מתן. זה קורה למי שמתחיל להקשיב לי."

מתן ניסה להישאר רגוע, אבל הגוף שלו בגד בו - הזין שלו התקשה עוד יותר, רטוב בקצה, והוא הרגיש את הרטיבות מתפשטת במכנסיים.

"תסתכל על גלעד," הקול אמר. "תראה איך הוא נושם כבד עכשיו. הוא יודע שאני מדבר אליך. הוא יודע מה אני עושה לאנשים כמוך. תשים יד על הירך שלך, רק תניח אותה שם. בלי ללחוץ. רק תרגיש את החום של היד שלך דרך הבד."

מתן, בלי לחשוב, שם יד על הירך. החום של כף היד שלו עבר דרך המכנסיים, והוא הרגיש איך הזין שלו קופץ קלות.

"יופי," הקול אמר, קולו נעשה קצת יותר נמוך, יותר אינטימי. "עכשיו תלחץ קצת. רק טיפה. תרגיש את השריר מתחת לבד. תרגיש איך זה גורם לך להרגיש... חשוף."

מתן לחץ קלות. גלעד ראה, חייך יותר רחב, הרגל שלו נוגעת עכשיו חזק בשלו.

"אתה רואה?" הקול המשיך. "הגוף שלך כבר מקשיב. הוא יודע מה הוא רוצה. תדמיין אותי עומד מאחוריך, יד על הכתף, לוחש לך באוזן. תרגיש את הנשימה החמה שלי על הצוואר. תרגיש איך הזין שלך דופק יותר חזק."

מתן גנח קלות, בקושי נשמע, אבל גלעד שמע - עיניו ננעצו במפשעה של מתן, שם כבר ראו את הרטיבות של הPRECUM.

"תזוז קצת ימינה," הקול פקד בעדינות. "תן לי לראות טוב יותר את הפנים שלך. תראה לי כמה אתה מסמיק כשאתה מתחרמן."

מתן זז, נלחץ, אבל לא יכול לעצור. הוא הרגיש את העיניים של מאיר עליו, דרך המצלמה, דרך האוזנייה.

"עכשיו תגיד לי בקול שקט מאוד," הקול אמר. "אתה רוצה שאמשיך?"

מתן בלע רוק. "כן..." הוא לחש, קול כמעט לא נשמע.

"טוב מאוד," מאיר אמר, קולו נעשה קצת יותר גס, יותר דומיננטי. "עכשיו תדמיין את החגורה שלי. אני מרים אותה, מניח אותה על התחת שלך, מעל המכנסיים. תרגיש את המשקל. תרגיש את האיום המתוק. תרגיש איך הזין שלך דולף כשאני עושה את זה."

מתן נלחץ עוד יותר, אבל החרמנות גברה - הוא הרגיש את הרטיבות מתפשטת, את הזין כואב.

"תפתח קצת את הרוכסן," מאיר אמר. "רק קצת. תן לגלעד לראות כמה אתה רטוב בשבילי."

גלעד, שראה את התגובה, רכן קדימה, ידו פותחת לאט את הרוכסן של מתן. הזין הקשה קפץ החוצה, רטוב, פועם, ראשו מבריק מ-PRE-CUM. גלעד ליטף אותו פעם אחת, חזק, ומתן כמעט גמר, אבל מאיר קטע אותו מיד:

"לא, מתן. אל תגמור. לא עד שאני אגיד לך. אם תגמור עכשיו בלי רשות , אני אעלם, ואתה תישאר עם הזין הכואב הזה בלי סיפוק. תחזיק. תנשום עמוק. תרגיש את הכאב המתוק, את הלחץ בביצים, את החרמנות."

"תדמיין את החגורה שלי מכה אותך חזק, פעם אחר פעם, התחת בוער, אדום, והזין שלך דולף אבל לא גומר. תרגיש את ההמתנה, את השליטה. אתה שלי עכשיו, מתן. אתה לא גומר עד שאני אומר."

 מתן נע בחוסר נוחות במושב, בוחן אם מישהו מהנוסעים מודע למה שקורה באוזניות..

מאיר המשיך לבנות: "תדמיין אותי מושך אותך בחגורה, מכה אותך שוב, ואז מלטף אותך שם, לאט, עד שאתה מתחנן. אבל אתה לא גומר. לא עכשיו. אתה תחכה. תחכה עד שאני אגיד לך."

הרכבת התקרבה לתחנה הבאה. מאיר אמר בשקט: "עכשיו, מתן, אתה צריך להחליט. אם אתה רוצה להמשיך - תרד עם גלעד בתחנה הבאה. הוא כבר ימשיך משם. אם לא - תחזיר את האוזניות לגלעד עכשיו, ואני אעלם. לא תשמע ממני יותר. לא תרגיש את זה שוב.... אבל אתה צריך להחליט מהר"

מתן עמד, רועד, הזין שלו עדיין קשה, רטוב, כואב. גלעד קם, לוקח את התיק, מסתכל עליו במבט חודר. "בוא," הוא לחש

הרכבת עצרה. הדלתות נפתחו. מתן הסתכל החוצה, ראה את האורות, את גלעד יורד. הלב שלו דפק חזק. הוא הרגיש את הכאב המתוק בביצים, את הרטיבות, את ההמתנה. הוא ידע,אם ירד עכשיו, זה לא ייגמר. אם יישאר, הוא יחזור הביתה עם הזין הכואב הזה, ועם המחשבה הנצחיק של מה היה קורה אם ....

הדלתות התחילו להיסגר. מתן עמד שם, מתלבט, החרמנות בוערת בו, ההחלטה תלויה באוויר.

החדר שלי היה חשוך, האוויר כבד מריח זיעה טרייה ותשוקה לא מסופקת. ישבתי עירום לגמרי על הכיסא העץ הקשה, הגוף שלי היה מתוח כמו קשת, העור שלי מבריק מזיעה דקה שכיסתה את החזה שלי, הפטמות זקורות מהקור של החדר ומחום הפנימי שבער בי. הזין שלי עמד זקוף, אדום ופועם, הקצה שלו רטוב. הרגשתי את הדופק שלי שם, חזק כל כך עד שהרגשתי כאילו כל הגוף שלי פועם יחד איתו. זה היה המצב הרגיל שלי כשאני מחכה לאדון שלי.

ההודעה הראשונה הגיעה והכתה בי כמו חשמלי:

"ערב טוב, עבד יפה. מוכן להפתעה הלילה?"

הקלדתי במהירות: "כן, אדוני. תמיד מוכן בשבילך." אבל כבר הרגשתי את הזין שלי זז קלות מהתרגשות.

"יופי. הלילה אני מחליט לתת אותך במתנה. בשעה הקרובה אתה תהיה של החבר שלי. הוא יפקוד עליך, אבל תזכור: אסור לך לגמור. לא משנה כמה הוא ידחוף אותך לקצה, אתה שומר את זה בשבילי. הבנת?"

הידיים שלי קפואו על המקלדת. הגוף שלי הגיב מיד, הפטמות שלי התקשו עוד יותר, כאבו מהמגע הקל של האוויר, והזין שלי נדרך. אבל בראש התנגדות. מה? חבר?  מה פתאום?

הקלדתי לאט, התלבטתי איך להגיב להודעה שלו, בסוף שלחתי לו "אדוני ... אני שלך. רק שלך. הגוף שלי, הזין שלי  הכל בשבילך."

"זאת לא היתה שאלה" הוא הקליד תשובה מהר

"אני לא מכיר את האדם הזה בכלל, אבל מה אם החבר הזה יגזים? מה אם הוא יגרום לי להתפתל כל כך עד שאני לא אוכל להתאפק? אין לי איזה סיי בנושא? אדוני."

התשובה שלו הגיעה לאט, כל מילה כמו אצבע שמלטפת אותי מרחוק: "כי אני רוצה לראות אותך ככה, עבד. חשוף, מתנגד קצת, אבל הגוף שלך כבר בוער. אני יודע איך הפטמות שלך נוקשות עכשיו, איך הזין שלך דולף כי אתה חושב על זה. אל תדאג, הוא יודע את הגבולות שלי, ואתה תשמור עליהם.  אתה תרצה את זה, כי זה יגרום לך להרגיש כמה אתה באמת שלי - נכנע גם לאחר, אבל שומר את השיא בשבילי. עכשיו תגיד לי: אתה מרגיש את החום הזה בבטן? את הרטיבות בתחתונים?"

הרגשתי את זה. הזיעה טפטפה לי לאורך הגב, הגוף שלי חם כל כך עד שהרגשתי כאילו אני בוער מבפנים. הזין שלי היה קשה כמו אבן. התנגדות שהפכה לתשוקה. "כן, אדוני," הקלדתי, "אני מרגיש. זה משגע אותי. אבל... מה אם אני לא אוכל להתאפק? מה אם הוא ירצה כל מיני דברים שלא מתאימים?? אני מפחד...."

"טוב," הוא ענה, "זה בדיוק מה שאני רוצה. הפחד הזה, החום הזה  זה מה שהופך אותך למושלם. עכשיו תגיד כן, או שהערב נגמר, ואתה נשאר עם החרמנות."

נשמתי עמוק, הרגשתי את החזה שלי עולה ויורד, הפטמות מגרדות נגד האוויר. "כן, אדוני," הקלדתי, והגוף שלי נמס מהכניעה.

"טוב. הוא יפנה אליך כבר."

הודעה חדשה על המסך. "היי, מתוק. שמעתי שאתה שלי עכשיו. תראה לי כמה אתה יפה כשאתה מבולבל ומתרגש."

התנגדות קלה עוד עלתה, אבל הגוף שלי כבר הגיב - הזין דולף , הירכיים שלי רועדות. "הי" הגבתי 

הוא מתקשר

"תראה לי את הגוף שלך. תזוז לאט, תן לי לראות איך הפטמות שלך כבר נוקשות רק מהמחשבה שאני מסתכל. איך הזיעה זולגת לך על הבטן, מגיעה לקצה הזין שלך."

הזזתי את הגוף, מראה את החזה, את הבטן הרוטטת, את הזין האדום והפועם, שכבר היה רטוב כל כך עד שהרגשתי את הנוזל מחליק לי על הירכיים.

"ממ... יפה. אני רואה שאתה מתנגד קצת, אבל הגוף שלך כבר בוגד בך. הזין שלך זקור כל כך, הפועם כמו לב. תיגע בפטמות. צביטה קלה, כמו שאני הייתי עושה אם הייתי שם. דמיין את השיניים שלי נושכות אותן, מושכות עד שתגנח, והגוף שלך יתקמר מהכאב הנעים."

צבטתי, גנחתי קלות, הרגשתי את הגל של הנאה יורד ישר לבטן, גורם לזין שלי להתכווץ. "זה... זה יותר מדי מהר. אני מרגיש את החום שורף אותי, את העור שלי בוער."

"לא, זה בדיוק בקצב הנכון. תגיד לי כמה אתה רוצה שאלטף אותך למטה, אבל יודע שאסור לך לגמור. תאר לי איך הזין שלך פועם עכשיו, רוצה מגע, רוצה שמישהו ילחץ עליו חזק, ימשוך אותו עד שתצעק."

"אני... אני רוצה," לחשתי, הקול שבור, הרגשתי את הזיעה זולגת לי על הגב, את החזה עולה ויורד במהירות. "הזין שלי פועם כל כך חזק, אדום ומבריק, רטוב כל כך עד שהוא מחליק לי בין הירכיים."

"תתחנן יפה יותר. תגיד לי איך אתה מדמיין אותי פותח לך את הרגליים, מלקק אותך לאט, טועם כמה אתה רטוב ומתוק, הלשון שלי מחליקה על הקצה, מוצצת את הנוזל שלך."

המילים שלו שטפו אותי, גרמו לגוף שלי לרעוד, לזין שלי להתקשות עוד יותר, לכאוב מהמתח. "בבקשה... תלקק אותי, תכניס את הלשון עמוק, תגרום לי להתפתל, להרגיש את החום של הפה שלך סביבי."

"יופי של ילד מלוכלך. עכשיו תיגע בירכיים הפנימיות, קרוב כל כך לזין, אבל אל תיגע בו. תלטף, תדמיין את האצבעות שלי שם, מחליקות, מתגרות, מרגישות את הרטיבות שלך זולגת."

ליטפתי, האצבעות שלי רועדות, מרגיש את העור החם, את הדופק שם, קרוב כל כך לשיא. "אני קרוב... יותר מדי קרוב. הגוף שלי בוער, הזיעה זולגת לי על החזה, הפטמות כואבות."

"אל תגמור," הוא הזהיר, קולו צרוד מהתרגשות, גורם לי לדמיין את הזין שלו קשה כמוני. "תחזיק את זה בשבילו. תדמיין אותי דוחף אותך לקצה, אבל עוצר ברגע האחרון. תגיד לי כמה אתה שונא וגם אוהב את זה, איך הגוף שלך רועד, איך החור שלך מתכווץ מריקנות, רוצה להיות מלא."

"אני שונא את זה... כי זה משגע אותי, גורם לזין שלי לכאוב, לירכיים שלי לרעוד, לחזה שלי להתכווץ... ואוהב את זה כי זה בשבילו, כי זה גורם לי להרגיש חי, רטוב, מוכן."

הוא המשיך ככה שעה שלמה . מילים מלוכלכות, פקודות עדינות, טיזינג אינסופי. דמיונות על איך הוא לוקח אותי, ממלא אותי, אבל תמיד עוצר לפני השיא, משאיר אותי רועד, מבריק מזיעה, פועם מהתשוקה.

בסוף, כשהשעה נגמרה, הקול הראשון חזר, עמוק ומרוצה: "יופי, עבד. החזקת מעמד. ראיתי כמה זה קשה לך, כמה הגוף שלך בוער, וכמה זה מושלם. עכשיו תישאר ככה עוד דקה, תרגיש את הזין שלך פועם, את הזיעה זולגת לך על הבטן, את הפטמות כואבות מהמתח. תחשוב עליי, על איך אני גאה בך, על איך מחר אני אקח אותך עוד יותר רחוק."

נשארתי שם, רועד כולי, הזין שלי פועם בכאב נעים, אדום ומבריק, PRECUM זולג לאט על הירכיים החמות שלי. החזה שלי עלה וירד במהירות, הפטמות נוקשות וכואבות, כאילו מישהו עדיין צובט אותן. הרגשתי את הזיעה זולגת לי לאורך הגב, מתאספת בשקעים של הגוף שלי, גורמת לעור שלי להיות חלק ומבריק כמו שמן. כל שריר בגוף שלי היה מתוח, רוטט מהתשוקה שלא שוחררה, והחור שלי התכווץ פעם אחר פעם, ריק ומשתוקק למלאות. המחשבות שלי הסתחררו , התנגדות קלה עוד בערה בי, הפחד מהלא ידוע, אבל מתחתיה - גל עצום של כניעה, של תשוקה גולמית שגרמה לי לרצות עוד. הרגשתי את הדופק שלי בכל מקום: בבטן, בירכיים, בפטמות, בזין . כאילו כל הגוף שלי הפך לאיבר מין אחד גדול, פועם ומתחנן. נגעתי בעצמי קלות, רק כדי להרגיש את החום, את הרטיבות, וגנחתי בקול, הקול שלי שבור ומחוספס מהשעה הארוכה. "אדוני..." לחשתי למסך, "תודה... אני שלך."

1. נשימות עמוקות
2. מקלחת קרה
3. לצאת לריצה
4. לשתות מלא מים קרים
5. לכתוב לאדון על הכאב
6. לרחוץ פנים במים קרים
7. לשכב על הרצפה הקרה
8. ... 
9.  ...
10.  ...

או בקיצור זקוק דחוף לרעיונות והעצות שלכם 

כי אני חרמן אשששששששש ואסור לי לגמור
כל טיפ או עצה תתקבל בברכה