|
|
|
אתה מדבר הרבה כי אתה זקן ויש לך הרבה לספר או אתה מדבר הרבה כי אתה אוהב לדבר על עצמך? 🤦♀️
בכל מקרה - ביי.
אני יכול לספר לך פרטים….מאמי. את מספר לי פרטים בפרוטרוט כבר שעה וחצי. מגניב לך שהכרת את סטיב ג׳ובס. באמת. די 😂 תרפה.
תודה שמילאת את מכסת תשומת הלב בימים האחרונים.
אנחנו לא קשורים. תמיד הלא קשורים רואים איתך עתיד (מה עתיד? אתה כבר במצב של עתיד מוגבל במקרה הטוב).
🤦♀️🤦♀️🤦♀️
יש לו חתול. בעצם, יש לו שני חתולים.
מה יהיה טופו? 😂
בשל חכם סקסי חרמן ומעניין. רוצה. רוצה. רוצה.
נוטפת מהמחשבה על לשבת לו על הברכיים כמו ילדה מטוטמטת ולפתות לו את הרבי. תאסוף אותי. תקבע לאן נצא.
איזה קול. ואיך הוא מתרגש לזרוק שמות. כי בכל גיל. הזכר רוצה להרשים את הנקבה😂
וכמובן בשביל לתקוע מקל בגלגל המאוד סקסי הזה הוא שואל אותך - את טבעונית? אני טבעוני. אבל לא טבעוני מסיונרי. למרות שאולי שמעת על הטבות הטבעונות…😁
אני כל כך חרמנית שיש מצב שאטפטף לו על הטופו בכל זאת.
מקווה שהוא יהיה עמיד. ביי.
אחרי מה שמרגיש כמו מיליון שנים החלטתי לפנק את עצמי במקלחת. חושבת עליך ואז על הרופא שלי ואז על איזה פורנו ולא יכולה להיות יותר מוסחת. אומרת לעצמי. אולי שכחתי איך לגמור. הכי לא במוּד. אבר. אבל נו. ממש בא לי להפציץ את עצמי בהורמונים לפני הפגישה. אז יאללה. מדמיינת אותי רוכבת עליך במיטה שלי ואז נזכרת שבאותו היום באת על ויאגרה כי לא רצית לאכזב אותי במקרה ש. ואז נזכרתי בפודקטסט על חוסר תפקוד מיני אצל גברים. ואז די התאכזבתי מעצמי - כי כמובן שנסחפתי כמו לוויתן לחוף עם המחשבות. יאללה. תתרכזי. לא בטוחה על מה חשבתי אבל המים סוף סוף הגיעו לנקודה הנכונה. ריכוז שיא. אני מוכנה להתפרק על הדו ש הכל עולה ועולה מגיעה לשיא - והדיוק באותה השניה הבת שלי נכנסת למקלחת נעמדת מול דלת הזכוכית ומתחילה לקשקש על השורשים שהבמבוּ שלה השריש במים. כן כן. כמובן וואו. מגניב. ל מ ה. אלוהים? יצאה וסגרה את הדלת מאחוריה. ואני כמו כלב אחרי העצם ממשיכה עם זרם המים. אולי? אולי? אולי לא הכל אבוד? בוּם. נפלתי על החרב באנחה😍
איך אפשר לחלום על משקל? כאילו. הרגשתי את הכובד שלך כשעלית עלי בחלום כאילו היית עלי באמת.
וגם. גברים שחיפים. לא.
נקרעה לי השקית. כמו שחזינו בחנות. מצאתי את עצמי במדרגות לחניוןע מחייגת לבן שלי שיבוא לעזור לי לסחוב את השקית הכבדה עד מאוד לרכב. הוא מצידו, וכהרגלו - לא עונה. בעודי עומדת מול השקית מגיע גבר ונעמד מולי. בהתחלה חשבתי שהוא רוצה לרדת במדרגות ואני מפריעה לו. אז זזתי הצידה ואמרתי לו - בבקשה, תעבור. הוא עמד במקום. הסתכל עלי ואז על השקית ואז שוב פעם עלי. ואז פקד - זוזי.
פניתי אליו וביקשתי ממנו את המפתחות וכרטיס הברכה שהחזיק בידיים. בכל זאת, להקל עליו בזמן שהוא סוחב את השקית הכבדה שלי. הוא הסתכל עלי ופקד - זוזי.
שוב פניתי אליו וביקשתי שיתן לי את מה שבידיו על מנת להקל עליו. הוא מצידו, שוב ציווה - זוזי.
זזתי. הוא לקח את השקית והביא אותה עד לרכב שלי בחניה.
אמרתי לו תודה, ושאלתי לשמו. כדי להודות לו באופן אישי.
הוא מצידו הודיע לי - ששמו אינו משנה. ושהוא הוא הסך הכל עשה את המעשה הטוב שלו לאותו יום. ומלמל משהו בעלי. פעם הבאה תגידי לבעלך…..אני לא זוכרת מה הוא אמר.
אני עניתי - שאין לי בעל בעודי מזילה עליו ריר…
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?
אני באמת שואלת
בתור אחת שגדלה ללא גבולות בכלל, שלא ידעה שמותר שבכלל יהיו גבולות או מה בכלל זה אומר - לשים גבולות; ברגע שהבנתי את העניין בבגרותי התנפלתי על עניין הגבולות בהתלהבות יתרה. כיאה למי שרק גילתה את אמריקה.
הפכתי מאדם חסר גבולות לאדם שמציב גבולות קשים ברורים וחזקים רק בשביל להבין - שלא מספיק רק להציב אותם.
צריך גם לעלות על מדים, לטעון את הנשק ולשרת את הגבולות באופן קבוע, סדיר וכמעט בלתי מתפשר.
הצבת גבולות, או במקרה שלי - חוסר גבולות כרוני אינו סימפטום מבודד. הוא מגיע ביחד עם חוסר יכולת לומר לא, עם חוסר הבנה בסיסית של צרכים אישיים ודריסה את אותם צרכים באופן גורף. והדובדבן שמעל הקצפת - הפיכה של עצמנו לבלתי נראים. קודם מול עצמנו. ואז מול העולם. (כיאה לסדר הדברים).
האימונים - קשים. במיוחד למי שיש טריליון תירוצים על חשיבות הנחמדות. חשוב להיות נחמדה טובה ומתחשבת. בכולם. אחרת מה יחשבו מה יגידו והרי כולם באמת כאלה מסכנים שחובה עלי לקחת את האחריות עליהם ועל הרגשות שלהם - ולטפל בהם.
לטפל. המטפלים הכרוניים למינהם. שלא רק ׳מטפלים׳ בכולם בחייהם הפרטיים; הם מגדילים והופכים את הטיפול למקצוע.
אחרי אינסוף אימונים מייגעים וכושלים כאחד - הצבתי גבולות ברורים. תחמתי באופן שאינו משתמע לשתי פנים. ושלא כהרגלי - עמדתי על המשמר. לדעתי אפילו בפעם הראשונה בחיי.
לא יכולתי אפילו להתחיל לדמיין לעצמי איזה דבר זה.
המניפולציות הזולות. רגשי האשמה. השקרים.
זו דרכם של התולעים הרקובות. ואין בכלל צורך להתווכח להתמקח או להבין. יש לשים את התולעים התועות על חכה - ולזרוק אותה לים.
איזה חיבוק נתתי לעצמי הקטנה בימים האחרונים.
איזו הרגשה זו - לא להתפשר על עצמך☺️
הכל ברור.
הוא מתקלט.
בקטע רציני.
רות. עבור.
(לא להעלב בשמו. זה מגניב אבל הכי לא הוויב שלי. אם תפתחו את המילון ותחפשו את ההגדרה של סאחית תמצאו תמונה שלי בחולצה מכופתרת כי בדיוק שבתי מהאופרה😂).
מכירה גבר שמרגיש לך פוטנציאל, יפה אופה סקסי ואפילו אמריקאי שחי בעיירת חלום על פני המים. ולשניה את מתחילה לפנטז (כמובן פנטזיות פרועות כי איך תברחי מהחיים הבלתי נסבלים שלך) ואז הוא מתחיל לדבר על תדרים ואנרגיות וויזואליזציה. עכשיו, אני לא נגד. אבל אני גם לא בת חמש כשזה מגיע להסחות בסדר גודל שכזה. אני גם אוכלת סרטים קיומיים (וגם פחות קיומיים) אבל. נו. הפנטזיה היא בהחלט מקום נהדר לחיות בו. אבל ההזיות של ״הסוד״ הן שטח מת. שמתאימות יותר לבני נוער מאשר לאדם בשנות החמישים לחייו. לא חייב להיות מלומד. אבל גם מתבקש שרמת השקר העצמי תהיי מינימלית. אם בכלל. או כמו שאני מרגישה מזה זמן רב - חיי תמו להם. מוּצו. והסיכוי למצא את עצמי שרועה כמו קרפדה על חבצלת מים שוות ערך לתחייתו של ישו. או לבניית בית המקדש. מה שיבוא קודם. סה״כ חייתי חיים מרגשים. מעניינים. ואני חמודה עד אין קץ. אבל כנראה שזה הסוף. שלי. רות. עבור.
שכח שהוא פגש אותי במסיבה. ועכשיו הוא מפלרטט איתי בטינדר. כאילו. כמה אתה מפגר. כנראה שאני עד כדי כך נשכחת 😂
בכל אופן. להפגש איתו במציאות? זאת אומרת. הוא ראה תמונה שלי. בטינדר. אמנם עם צבע שיער שונה. ועדיין. ואיך אפשר להתבלבל בשם שלי. אני אישית לא מכירה אף אחת עם השם שלי. אולי הוא פשוט זקן וסנילי. לא משנה. זה מצחיק.
