מעניין בלשמור על (סוג של) קשר עם אנשים מזמנים עברו.
מדהים לגלות איך דברים נראים לנו אחרת ממרומי הזמן ונסיון החיים. מדהים גם לגלות איך יש גם דברים שלא משתנים. בכלל.
אני אוהבת את האבולוציה המעניינת הזו על קו השנים.
יש אנשים שגדלים שמתפתחים שמשתנים יש אנשים שנשארים תקועים על עצמם stunted growth אפילו שהסטטוס כביכול השתנה. המטריושקה הפנימית עדיין עומדת על אותו שלב במשחק.
כבר זמן מה אני מנסה לסובב כל שיפוטיות שעולה בי על אחרים - לגוף ראשון. נגיד - הוא לא מתיחס אלי הופך ל - אני לא מתייחסת לעצמי. הוא נכה רגשית הופך ל - אני נכה רגשית וכו. הבנתם את הרעיון.
בהתחלה זה צורם. צורב. אבל עם הזמן אני יכולה לראות כמה זה באמת נכון.
לי אישית יש נטיה להתחבר, ובכן, לעצמי באחרים.
ואלוהים ישמור אותי מעצמי. כמו כל בן אנוש - אני מעדיפה לחתוך את עצמי במראה מאשר לזהות את ההשתקפות.
חבריקו, לא השתנית בכלל. אבל בכלל מאז שהכרתי אותך לפני 17 (!!!) שנים. אתה עצוב.
אני לא השתניתי בכלל מלפני 17 שנים.
אני עצובה.
