אני עדיין מתלבטת אם גאווה היא תכונה חיובית או שלילית.
מכל מקום, אם הייתה עבד בזמן העבדות בטוח הייתי מאלה שמקבלים מלקות בלי סוף כי אני מאלה שמעדיפים לירוק לנוגשים בפנים במקום לשבת בשקט. טוב, אולי הלונג גיים שלי היה מונע ממני התנהגות חסרת הגיון כזו. אבל בטוח הייתי חוזרת לירות בנוגשים אחרי שברחתי.
כל החיים הייתה לי הרגשה שאמות מידי גבר גם כי איימו עלי לא פעם וגם כי הייתי מרדנית מדי (לטעמם).
אז טרם החלטתי אם גאווה היא דבר חיובי או שלילי.
מצד שמיני - לא סתם יש קהילה שלמה שהדגל שלה הוא גאווה.
ואני אומרת, למה פאקינג לא?
שאלה: מה יש לאדם אם הוא לא מכיר את עצמו ולא מגן על עצמו גם במחיר חייו?
תשובה: החיים שאני חולמת עליהם כנראה. כאלה שכל יום מתעוררים בהם בלי שאלות בלי ספק ובלי חיפושים אינסופיים.
איגנוראנס איז בליסס ביטצ׳.
איפה מזמינים לובטומי?
רות עבור, זונות.
