לפני 3 שנים. 16 בינואר 2021 בשעה 3:19
כולם כותבים על פצעים. אף אחד לא כותב על הפצעים שלו.
לא בכוונה. רובנו לא מודעים לפצעים שלנו.
אבל בואו נכתוב על פצעים כי זה מביא לייקים.
רות. עבור
Life Is Bliss
כְּשֶׁהַחֵךְ טֶרֶם קָבַע אִם הַטַּעַם טוֹב אוֹ מַחְלִיא וְהַפֶּה נִפְתָּח שׁוּב וָשׁוּב לְהָכִיל
mellory
-
אני לא מדברת על הכתיבה בכלוב.
ואפילו לא על כתיבה בפיסבוק.
לא הבהרתי בפוסט אבל התכוונתי לאנשים שהוציאו ספרים בעיקר.
אני חושבת שזה אמית לכתוב על הפצעים שלנו.
איפה שזה זה מרגיש נוח.
ואפילו לא על כתיבה בפיסבוק.
לא הבהרתי בפוסט אבל התכוונתי לאנשים שהוציאו ספרים בעיקר.
אני חושבת שזה אמית לכתוב על הפצעים שלנו.
איפה שזה זה מרגיש נוח.
לפני 3 שנים
mellory
-
בזמן האחרון אני נרתעת מהמילה מרפא.
הכוונה הייתה שאנשים תופסים ״גל״ על פצעים בכללי מבלי להתיחס לפצעים של עצמם.
אז אותי אישית זה לא מושך לקרא על פצעים בכללי (עושה את זה בזמני הפנוי).
אבל כן מעניין לקרא על פצעים אישיים שעבר בן אדם. בעיקר כי פגיעות היא מרחב מיוחד. אם כי לא פשוט. גם לא בעבורי.
הכוונה הייתה שאנשים תופסים ״גל״ על פצעים בכללי מבלי להתיחס לפצעים של עצמם.
אז אותי אישית זה לא מושך לקרא על פצעים בכללי (עושה את זה בזמני הפנוי).
אבל כן מעניין לקרא על פצעים אישיים שעבר בן אדם. בעיקר כי פגיעות היא מרחב מיוחד. אם כי לא פשוט. גם לא בעבורי.
לפני 3 שנים