של שקר.
"כי אם אאעז להיות אני - אמות. או מישהו אחר ימות. ואני לא יכולה להרשות לזה לקרות".
-אני.
שקרים בחסות - שירה, מילים, פוליאמוריה, אבחנות, בדס"מ, פורנו, סקס, אונס, אינטלקטואל, ספרים, תארים, סמכות.
אבל הכי הרבה - בחסות התקרבנות בתמהיל אשמה/האשמה.
זה באמת מבאס כשהכל מוביל - אלי.
במיוחד אחרי שעשיתי בזה דוקטורט.
אבל כנראה, אני מתעסקת בעצמי מהכיוון הלא נכון. תמיד מהכיוון הלא נכון.
אני מרגישה שעכשיו, בדיוק עכשיו - יוצא ממני כל השחור. ממש ככה, מאיזה חור שנפער בי והוא נשפך. שחור זפת.
סמיך. דביק. הקיום שלי מקיא. שחור.
הכל עובר לנגד עיני. כל החיים דרך הפריזמה של ההבנה המאוד עצובה. שאני - פשוט לא יכולה להיות אני. זה פשוט - לא בטוח.
והאמת, יותר משאני מפחדת ממחיר המוות (הפיזי או הסמלי), אני פשוט מפחדת שיקחו לי.
שיקחו לי את מה שאני מטפחת בשקט. בשושו. באיזו קבוצת שירה, באיזה דף אינסטגרם סודי, באיזה עמוד פורנוגרפי.
אני לא מפחדת מעונש. למרות שבאמת יש ממה.
אני פשוט לא רוצה שיקחו לי. ובטוח יקחו לי אם ידעו.
אבל היי, אני בחברה טובה. בחברתכם. בכלוב.
אני הרי,הזיה.
סוף העולם שלום.
נחשפתי.