מגיע לנו להמחק.
תיקון הצהרה. מגיע לנו להמחק.
באמת שלא משנה באיזה צד אתם או במה אתם מאמינים או לא מאמינים. אין בן אדם בעולם הזה שלא נדחף אל הפחדים הכי עמוקים שלו כרגע. דהיינו המוות. פתאום הוא לא כל כך תאורטי. פתאום הוא לא כל כך רחוק.
ההבנה (הבהחלט פתאומית) שאנחנו ממש לא מיוחדים או יוצאי דופן כמו שקיווינו.
חוסר האונים בכל המחנות. אמרתי מחנות? אמרתי מחנות.
חברים, חיממתם את הפופקורן?
אל מי אני מדברת בכלל. אנחנו בכלוב. באמא של ההזיה הכי מסיחה. כולנו עסוקים באובססיית חורים משוועת.
מצד שני, מצאתי מאמנת אולימפית לילדים. בכל זאת, אנחנו רוסים. את האקזיט שלנו נעשה לא פחות מבעבור מדליית זהב.
פייר? לסוף בעולם יש טעם מרגש. כזה של צניחה חופשית בלי מצנח. כמו המציאות המדומה. רק שהבדיחה ממש עלינו.
אי לכך וכאמור לעיל - בואו ניקח אחריות ונמות בשקט.
חבל רק על מי שמת.
אין צורך ברוּת. אין צורך בעבוֹר.
אין שום דבר לומר לזכות עצמנו.
ביי.
(הערת הכותבת: אל תוציאו ספרים של האקסלי מהבוידעם. אף פעם.)
