לאחרונה אני שומעת את המילה הזאת הרבה.
לא צריך להיות קיצוני. אפשר בטמפרטורת חדר. לא חייבים קר או רותח. אפשר גם גם. קצת לכאן וקצת לכאן. לא צריך להגזים.
ואני חושבת ומנסה להבין מה המילה הזאת בכלל אומרת. הרי משהו יכול להיות קיצוני לאדם א׳ אבל ממש טבעי ונורמלי לאדם ב׳. הכל הרי יחסי. שום דבר לא עומד בפני עצמו. רק ביחס למשהו (ומישהו) אחר.
בכלל, אנשים שאוהבים להיות נטרלים, פושרים חסרי דיעה לכאן או לכאן - נוטים לסלוד מכל דבר שיש בו מעט או הרבה החלטיות. כי מי שבעד משהו הוא בהכרח נגד משהו.
הכי בטוח בפושרים.
אני מתקדמת ליום ארבע בצום מים.
פעם שעברה צלחתי חמישה ימים לפני ששברתי את הצום.
הבית מפוצץ באוכל. כמו אף פעם. אני מאכילה את כולם. ואז עוד קצת. הגוף - לא רעב. אבל הראש. תעתועים קשים.
הכי קשה זה לשבת ללא נוע בתוך עצמך. כשלילדך חולפים כל הפיתויים האפשריים. אחד אחרי השני. אחד בתוך השני.
מבחן המרשמלו מישהו? מרשמלו 🥰
סטיתי. אבל משהו צריך להאמר לגבי הפעמים שצולחים לעשות משהו שחשבנו שלעולם לא נצליח. זה בהחלט מעלה את הרף ומקל ולו אם רק פסיכולוגית על הפעמים הבאות.
(אין בכתוב לקדם צום מים או כל צום אחר. יש להיוועץ ברופא לפני כל צום).
