גיליתי שבכייף של הכייף, מחקתי לעצמי חלקים נכבדים מהילדות. כל עבודת קישור הנקודות לא רק מעייפת - יש האומרים שהיא גם ממש מיותרת. אבל אני כמו כלב עם עצם. לא יכולה שלא. חייבת לקשר בין הנקודות.
מכל מקום, ממש כמו בסרט the machinist הכל תמיד מולנו באופן הכי גרפי שיש. החיים הם תפאורה של מה שאנחנו בורחים ממנו. של כל מה שאנחנו מתכחשים אליו. וכאן זה הזמן להודות לתת המודע שלי - שעשה ועדיין עושה עבודת קודש בחסימת תכנים.
בזמן האחרון, לפני שהסדין נקרע והכל עף לי על הראש בתזמון של חרא שפגע במאוורר - אפילו חזרתי על המשפט הזה בקול - ״אבל זה לא קרה״. כששאלתי את עצמי פעם אחר פעם - מה תמונת המצב העכשווית משקפת לי מפעם. אמנם יכולתי להעלות מהאוב קישורים נכבדים, לא פחות. עלו גם הרבה דברים שפשוט לא הבנתי. ל מ ה. מה הפאקינג קשר.
מה שנקרא - היא לא ידעה
(עד שהיא ידעה)
הכתוב הינו הומאז׳ לנפלאות המוח.
להכחשה. הטוטאלית.
תודה על האפשרות להגיע לתכנים האלה בזהירות מירבית.
ללטף את חומרי הנפץ מקרוב. לבדר אפשרויות אפלות ולחזור מהמערה הזאת לעוד אקשן. כי ברוח האתר - המזוכיזם הזה אינו לחובבנים.
אני חולמת.
אני באיבוד.
אני ממש רוצה לצאת מהסבך הזה
תשמיעו קול שאדע לאיזה כיווון ללכת.
רות.
עבור.
