לפני שנתיים. 31 בדצמבר 2021 בשעה 5:17
מושלם.
אני יכולה לכתוב על מלחמת העולם שקרתה כאן אתמול.
כזו שדרשה התערבות חיצונית בשביל לעצור.
אני יכולה אבל לא רוצה לחוות את היום הזה שוב. במילים.
אבל כן אכתוב על ההודעה שקיבלתי. כביכול משום מקום.
נגיד שאני לא מאמינה בצירוף מקרים. זה בכלל לא משנה.
הודעה שקודם כל הרחיבה לי את הלב ועשתה לי נעים בבפנוכו. הודעה שגרמה לי להבין שסוף העולם כאן ואני מתפשרת.
בשם.
בשם.
בשם.
אפשר למלא עמודים. בשם.
אז, בלי להתכחש לעובדה שהלב שלי מרוסק. הדלקתי נר לנשמה שלי. לעילוי עצמי. מהאוב.
חשבתי שאי אפשר יותר נמוך - וגיליתי כמה מרתפים שטרם תססתי בהם.
אני אהיה טפשה ופעורה. כי כאמור. סוף העולם. וזה.
ואתרסק לתוך עצמי. בלי מעצורים.
חם ונעים לי בכל הגוף.
אני חושבת שמגיע לי רגע כזה.
כן. מגיע.
