סוף נפגשתי עם האיטלקי. משהו כמו שנה אחרי שהתחלנו לדבר בטינדר. כמה סבלנות יש לבן אדם. הוא נכנס לרכב שלי ותפס אותי לנשיקה של שלום. קצת באגרסיביות הייתי אומרת. מי לייק. מייד נרתעתי ואמרתי לו - חבריקו, קורונה.
חמוד שכזה. ממש. יש מצב שהוא מושלם במיטה. אבל אני סתם משתוללת רגשית כרגע. ולא. אין משיכה.
טוב. זה לא בדיוק נכון. אין משיכה אליו. בכל מקרה, לא היה לי הרבה זמן. נסענו לתחנת דלק. קשקשנו ברכב. אחכ ביקשתי להכנס אליו הביתה לעשות פיפי.
טיפ. קטן. ברור לי שדירת רווקים לא תהיה מוזאון. גם אין ציפיה. אבל. חבר. יש לך חיות בבית. שלושה חתולים ותוכי. תפתח פאקינג חלון.
בכלל מדהימה אותי המחשבה על איך הייתי מנקה פה ומנקה שם. בבית של עצמי - אני לא מנקה😁
העיקר להעביר ביקורת.
בכל מקרה, הנה השיעור הראשון ל 22 -
לא להתקמצן בחסד. לשגר כמה שיותר לכמה כיוונים שרק אפשר.
פתאום נזכרתי באיטלקי הסוטה שהכרתי באחד האתרים הסוטים. שכחתי איך קוראים לו. מה נסגר איתי שהעפתי אותו יום אחד ומחקתי את השיחות שלנו. איך הוא היה מרגש אותי באהבה שלו למישהי. איזה סיפורים יפים הוא היה מספר לי. ואיזה פאקינג סוטה הוא היה. היה לו פטיש להרדמה כללית.
איזה דברים שמעתי. כמה היינו מאוננים ביחד. נו. איך קראו לו. מאסימו? יש כזה שם איטלקי?
פיקולה. ככה היה קורא לי. כמה מתוק. מעניין מה איתו
