לחשיבה הקריטית שאנשים פשוט לא מסוגלים לה - כשזה מגיע לעצמם. וכקונטרה לאי המסוגלות - אנחנו מפצים בהאשמה טוטאלית חד צדדית בצורה שמניחה את הדעת על כף אחד של המשקל. והוא. עשו לי. לקחו לי. שתו לי. אני חרא כי (השלם את החסר). ההורים שלי אשמים. בני הזוג שלי אשמים. הילדים שלי אשמים. החברים שלי אשמים. העולם אשם. אני? אחלה בחלה מתת האל לאנושות וכולם צריכים לומר אמן לצד תפילת הודיה על קיומי בעולמם העבש והשבור.
אני מלאה כרימון אחרי שדפקתי את עצמי במיטה. פוסט מיליון אורגזמות. תובנות או לא להיות. או שאני על סף התמוטטות עצבים. או שעליתי על חומר הלימודים לשנת 38.
בואנה. שלושים ושמונה. עדיין מחרבנת. עדיין מאוננת. עדיין מאוהבת. עדיין - שבורה על סף תיקונים. עדיין אובדנית.
נ.ב
אתם יודעים מה קורה לגוף שלנו אם אנחנו לועסים רק בצד אחד של הפה במשך שנים?
תנסו. תגלו.
