לפני שנתיים. 17 במרץ 2022 בשעה 15:43
הצדדים שבי לא מתקשרים אחד עם השני.
וככה נחיר ימין ונחיר שמאל - נמצאים על אותו האף אבל מובילים למנהרות שונות לחלוטין.
אוזן ימין ואוזן שמאל בוודאות מעבירות צלילים שונים למוח.
חצי חצי. לכאן ולכאן.
אני מבינה שהדבר שאני הכי רוצה בעולם הזה הוא יציבות.
באופן לא אירוני במיוחד - כי החיים שלי היו הכל חוץ מיציבות.
חוץ מביטחון. חוץ מסדירים.
וככה תמיד - הפנים בתור קרוסלה, הצד הזה ואז הצד הזה.
וכמובן שיש צד אחד שאני ״אוהבת״ יותר. אז הצד השני לא ״פעיל״. עד ש.
אפשר לשבת על המכסה הרבה זמן.
אבל לא לנצח.
לא לנצח.
לנצח. איזה מושג מצחיק.
וגם. אני שונאת את עצמי.
וגם2 אני שונאת את עצמי יותר בטיפול.
וגם3 אולי מנגנוני ההגנה הישנים עדיין עולים עלי?
וגם854789 זה לא משנה.
