לפני שנתיים. 10 באפריל 2022 בשעה 5:08
נראה לי שהדבר שהכי מפחיד אותי בכל הסיפור הזה שקוראים לו החיים זה לקבל תשובות לשאלות ששאלתי את עצמי המון הזמן. קיוויתי וחיכיתי. שיוועתי לתשובות.
וכשהן באו. מאה אחוז מהפעמים רציתי להחזיר את הגלגל אחורה. זה לא נכון מה שאומרים. שבורות היא אושר. עילאי. לא פחות. בורות היא קשה ומפרקת. בורות היא ספינה ללא קפטן בים לא רגוע. אני חושבת שאולי הכוונה היא שגם הבור וגם הנאור כביכול - נעים בכיוון אחד. אז מה זה משנה אם הגעת לשם כביכול עם תשובות. שגם זה סבל לכשעצמו. או מסומם כבוש ורדוד. סבל לכל הדעות.
אז המאזניים תמיד שם. וכמו נדנדות בפארק הם נעים מצד לצד. למישהו יש אבן מספיק גדולה בשביל לרסק את המאזניים?
פאק. הספר הזה ממש דופק אותי.
כל מה שרציתי לדעת על עצמי. ועוד.
ועכשיו. איך מוחקים את המידע?