לא קשורה - בתור ילדה הייתי מאוד היפראקטיבית. דהיינו ילדה עם הרבה אנרגיה. הייתי צופה בטלוויזיה בעודי מקפצת. לעיתים כמה שעות ברציפות. למעשה קיפצתי וקפצתי כל הזמן. מעל שיחים, על מדרכות. על הזמן בתנועה. כ ל הזמן.
פאסט פורווארד לעכשיו - אין לי אנרגיה. בכלל.
אני דיכאונית/אובדנית. רוצה רק למיטה.
החיים לא בדיוק מאפשרים לי ואני בתנועה מתמדת.
קמה מכינה מנקה מסיעה מבשלת מכבסת מאכילה מסיעה שוב עולה על ההליכון כ ל יום להתנשק לדייט של עשרה קילומטר. לפעמים הולכת לפעמים ישנה על ההליכון אפילו לפעמים רצה. אבל עולה. כל יום. כבר מעל שנה.
אומרת לעצמי, אני צריכה למצא מישהו שיש לו הרבה מוטיבציה שיתן גם לי מוטיבציה. לזוז. על עצמי. על החיים. לזוז לכיוון שהוא לא המיטה שלי.
והיום זה הכה בי. האנרגיה שבי מעולם לא הלכה לשום מקום.
אני פאקינג אנרג׳ייזר. בדוק.
הסביבה שלי - לא מגיבה טוב לאנרגיה הפסיכית שבי. אז אני לאט לאט מורידה. ואז עוד. ואז עוד. ואז עוד. ואז מיטה. ואז בא לי למות.
אז אני לא צריכה למצא מישהו שימלא אותי באנרגיה או יפיח בי מוטיבציה. צריכה רק שיפרגן. שיפרגנו. שימחאו לי כפיים. ויגידו לי - יאללה פסיכית. בכל הכוח.
בכל.
הכוח.
