איך אני כותבת את הפוסט הזה מבלי להעליב?
אולי אני אתחיל בזה שיש לי הרבה סבלנות.
לראיה, אבוש. כשהתחלנו לשכב לא בדיוק שכבנו כי הוא היה בסרטים על עצמו. על הגיל שלו. על זה שאני צעירה וכנראה תובענית מבחינה מינית (צודק).
מפה לשם, הבנתי את העניינים ובגלל שממש התלהבתי ממנו בכל המובנים - טיפחתי את האגו שלו בין הרגליים.
לקח לנו קצת זמן להמריא מהבחינה המינית אבל כשהמראנו - המראנו.
מה שכן חשוב לי לציין, שחוסר הבטחון הרגעי שלו היה נקודתי. משמע, בכל שאר החזיתות הוא התהלך מלא בעצמו באופן שלא השתמע לשתי פנים. וזה כנראה מה שהחזיק אותי בסביבה. הוא היה גדול וחזק בטוח בעצמו מעל ומעבר וכמובן שהיה לו את הזין והביצים ללכת עם הביטחון הזה. איך אני אוהבת את הזין הזה. אפילו שלקח לו רגע להתניע עלי.
זה היה לפני חמש שנים.
פאסט פארוורד - לפני חודש הכרתי את מה שמו.
הוא בא בצילצולים ומחולות. תבטיחי לי שאת אוהבת סקס כמו שאני אוהב. קישקש לי באוזן קשקושים מחרמנים ובאותה הנשימה היה מזכיר שהזין שלו ממוצע. אוקי. לא יחסתי לזה חשיבות. אבל הוא המשיך להתעקש שהוא לא גדול ושלא אפתח ציפיות למפלצת בין הרגליים. ושוב ושוב.
באיזשהו שלב חשבתי שאולי הוא משקר. מרכך. צוחק. וכשיגיע הרגע אהיה מרוצה מהזין. מה שנקרא wishful thinking.
אכן הזין שלו היה ממוצע. מינוס. הצלחתי להכניס את כולו לפה. אבל לא כאן טמון האתגר. מצצתי אותי כמו לילית על סטרואידים בסוף הערב. אחרי שהוא לא הצליח להעמיד אותו. בכלל. אחרי שלא הצליח להגמיר אותי. בכלל. ולא משנה איך ומה הוא ניסה. כמה קשה זה כבר יכול להיות. אני גומרת מהכל. מכל מקום - אמרתי סקס ראשון. לא שופטים. למרות שהתאכזבתי קשות והלכתי להזדיין עם אבוש עד אובדן חושים יום למחרת.
אוקי. מגיעה אליו בפעם השניה. אחרי ארוחת ערב שתויה במקצת והרבה חרמנית. שואל אותי אם באתי בשביל סקס. ברור. ברור שבשביל סקס. הולכים לחדר השינה, מתפשטים.
הפעם אני מנחה אותו מה שנקרא סטפ ביי סטפ, תכניס (אצבעות) ככה תלקק ככה והוא בסופו של דבר אחרי נסיון ארוך של קורדינציית לשון ואצבעות מצליח להגמיר אותי. פאק. סוף סוף. אוקי. שוכבים ערומים על המיטה. אני בכלל לא בעניין של לתת עבודה. יאללה. תן לי משהו. לא. ליטופים. חיבוקים. הכל עצור. והשיא - כשהוא עולה עליי ואני מרגישה את הבולבול שלו (זין נשמע לי לא ראוי) מתעורר קצת אבל ממש קצת. הבהובי תקווה קטנים. עד שהסוללה פשוט מתה. סופית.
בכל מקרה התלבשתי נכנסתי לרכב ונסעתי. נפרדנו ביפה ולא דיברנו על זה מאז. מיותר לציין את האכזבה.
אני בוגרת מספיק בשביל להבין שכל העניין לא קשור אלי.
שזו לא אני שלא מושכת אותו. למרות ש. תמיד יד סיכוי.
יותר מהאכזבה אני בפליאה. אולי (בטוח) בגלל שבחיים שלי לא קרה לי כזה דבר.
כשאני חושבת על זה לחבר הראשון שלי היה זין כזה. ממוצע מינוס. והסקס שלנו היה לא פחות ממטורף. המבוא הכי טוב לסקס שילדה בת 17 יכלה לקבל. ומאז, שכבתי עם כמה זיינים ולהוציא אחד שהיה מקרו (בגודל אגודל) כולם היו ממוצעים ומעלה. כאלה שלא הייתי צריכה אף פעם לחשוב או לדעת שיש פחות מזה בעולם.
כמובן שזה לא עוזר שלגרוש שלי יש זין מדהים. מושלם. ממלא. בהחלט הרבה מעל הממוצע. אבל כאמור, זה לא הגודל. אבוש לא גדול כמו הגרוש אבל הזין שלו מושלם בשבילי לא פחות. הן באסתטיקה והן בביצועים.
בקיצור. אני לא חושבת שאי פעם אשכח את ריפרופי הרופס.
וכל ההכנות שלו לא הצליחו להכין אותי לממדי האכזבה.
תכלס. זה לא הקטע המיני. העניין המיני הוא רק המניפסט של האופי הנוירוטי העצור המפוחד החרדתי והדיכאוני.
גם אני דיכאונית אובדנית וחרדתית. אבל בתוך זה, חיה בתוכי (גם) מישהי שחושבת שהיא יותר טובה מכולם - והיא אחראית להפעיל את הכוס שלי בביטחון על.
לסיכום. הגודל לא קובע.
האופי - כן.
ביי.
