לפני שנה. 14 ביולי 2022 בשעה 0:25
להמציא את זה.
שלוש שעות אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם כאילו נכנס בי דיבוק.
אתה לא קיים בשבילי יותר (כמה פעמים אמרתי אל זה?😂)
אבל הגוף שלי בקריז מטורף. זה לא מצחיק אותי. אפילו לא קצת. אני יושבת במרפסת מנסה לתפוס אוויר. והגוף בעוררות.
כל מה שעולה חייב לרדת. כ ל מה שעולה חייב לרדת.
הריח שלך בנחיריים שלי. הפה שלי פתוח והרוק מצטבר.
ואתה אפילו לא כאן. כל זה שייך לי. כל העוררות הזו - שלי.
אתה רק הטריגר. המלוכלך.
ראוי שאכנס לחרדה מהמחשבה שזהו.
זה אפילו די מתבקש.
תודה.