הביתה מבית החולים ובמקום לנוח ולגרבץ ניקיתי את הסלון ניקיון יסודי שמתי שלוש מכונות כביסה והחלפתי את הסדינים.
אני אוהבת את הסלון שלי. את הספות את המנורות את הציורים את הוויסקי בבקבוק הקריסטל את הלייזי בוייז והספריה. הכי אני אוהבת את הספריה והספרים המפוזרים בכל פינה אפשרית.
לפעמים, לא יוצא לי לשבת בסלון חודשים. אני עוברת לידו. בדרך למטבח. בדרך החוצה. לרוב מבלי אפילו להעיף מבט. שלא לדבר על לשבת על הספה או לראות טלוויזיה.
אני מוצאת את זה מוזר. מאוד.
ומאידך, לפעמים אני עוברת לגור בסלון. מדליקה נרות ריחניים, פותחת את הלייזי בוי מתיישבת בו ע״פ ספר ותה. או וויסקי. ופשוט יושבת שם שעות.
זה מצחיק. אולי ׳מצחיק׳ אינה המילה הנכונה. זה אירוני, שהדפוס הזה תקף לכל דבר בחיים שלי. כולל בני אדם.
ויום אחד אני אמצא את המקום שבו זה יהיה נורמלי לחלוטין להתנהל ככה. לבינתיים. אשנא את עצמי.
פאק. מלא זמן לא הקשבתי לתקליטים.
עוד לא נמאסתי על עצמי.
