לפני שנתיים. 18 באוגוסט 2022 בשעה 16:05
לא חשבתי שאי פעם האבק ירד לתחתית הכוס ואוכל לראות בבהירות. אנחנו מדברים על ארבע עשרה שנים כבר.
לא שמעתי שום דבר ממה שאמרת כי אמרת את הדברים מכעס. זה היה התקליט השבור בכל פעם שרבנו. כל ההאשמות. ההטחות. הדברים הקשים.
והתגובה היחידה לכעס היא התגוננות. התגוננתי כהוגן.
אז, תודה שעזרת כנגדי. עכשיו אני רואה. עכשיו אני מבינה.
עכשיו אין צורך להתגונן מול הדברים שאמרת. כי הם נכונים. כעס הוא כל כך הרבה דברים. הוא גם הקוֹק של המוח אבל הוא גם החוצץ. המגן.
אתה באמת המזבח הכי גדול שטיפסתי עליו.
ואם יותר לי - תודה.
