מבין שלושת האחיות רק האמצעית כביכול עם בן זוג נורמטיבי/תומך/שיוויוני/משפחתי.
הגדולה (אנוכי) - גרושה, והקטנה במערכת יחסים קשה ורעילה ולא מצליחה לקום וללכת.
בכל הפעמים שהעניין של הקטנה עולה מול ההורים והם מתחילים להכפיש את הקטנה (עד כמה היא חלשה וטפשה, חסרת עמוד שדרה וכו וכו וכו), אני טורחת לומר שהוא לא הבעיה, ושהיא כזאת, ובכן, בגלל שמבית כמו שלנו אי אפשר לצאת אחרות.
תראי את אמא שלך.
כן. מה יש לראות. למדנו הכל ממנה.
כן תראי אותה. היא בחיים לא התנצלה בפניי היא בחיים….נאום ארוך.
(אני בלב) - היא בחיים שום כלום מולך. שקט תעשייתי. עשית בה כל מה שרצית. איך שרצית. הבאתם לנו דוגמאת מופת לאיך יחסים בין גבר לאישה אמורים להראות.
תראי, אנחנו נשואים מעל ארבעים שנים. כנראה שאנחנו עושים משהן נכון.
(אני בלב) - כן. אתה עושה מה שאתה רוצה והיא גם עושה את מה שאתה רוצה.
גנים חלשים. אתה מצחיק אותי. אפילו צמד המילה הזה מדבר על תורשה. בעוד שאתה חושב שהיה לנו סיכוי מלכתחילה. ושאתם איזה זוג חזק ומדהים שהוריש לנו הון רגשי חזק ויציב ואנחנו חלשות אופי מפגרות
כל הילדים שלכם כולל כולן - למדו מהטובה מכולן. מהיחידה שיכלה להעביר להן משהו. קורבנות על חלל.
וגם. לבלוע ארבע טבליות בגודל הראש שלך ארבע פעמים ביום. במקסימום. ביי.
