לפני שנתיים. 2 בנובמבר 2022 בשעה 2:29
כשבן אדם נכשל בהכל בחיים שלו.
כמה זה מרוחק לכתוב בגוף שלישי. אנונימי.
כשאני נכשלת בהכל בחיים שלי.
ואין את מי להאשים. זאת אומרת.
אין בזה טעם. כי זו אני. בהכל.
כמה שאני לא רוצה להסתכל על עצמי.
כמה שאני רוצה להסיח את עצמי.
הכל מתפרק על הראש שלי.
והכל במו ידי.
יש כל כך הרבה דברים שדורשים טיפול.
תשומת לב.
עשיה.
תפעול.
וכל יום להתחיל מחדש.
לומר לעצמי. שהיום. היום אני אהיה יותר טובה.
האמת. שאני כבר לא רוצה להיות יותר שום דבר.
נמאס לי לרוץ. להתחבא. להעמיד פנים.
האיזוטריה השתלטה על הכל.
אני לא מבינה שום דבר יותר.
אין לי כוח אפילו להיות דרמטית יותר.
