אני כל הזמן רוצה לברוח ממנו. מתבקש. הוא מכניס אצבעות לתוך הקרביים. היום היה הסשן האחרון שלנו. לבינתיים. עד שהוא יחלים מהניתוח. היום ביקשתי ממנו בבקשה לא למות. כי. אני באמצע ניתוח בעצמי. והוא המנתח. להלן השאלות/הצהרות מהיום: אז למה אתם לא ביחד? (בכל פעם שאני מדברת על הגרוש שלי). זה בטח מרגיש מאוד בודד לחיות ככה. Duh. יש פגיעה מינית בעברך? את יודעת מה זה אומר כשיש פערים בזיכרונות?
יש שתי אפשרויות. ללכת למקור. או למצא פתרונים להתמודד עם איך שהדברים עכשיו. יש לי חבר הומו וכל פעם כשאני ואישתי היינו הולכים לבקר אותו ואת בן הזוג שלו והחברים שלהם מצאתי שהם נותנים להתקרב אבל אף פעם לא עד הסוף (לא להשתולל. הוא בן 75). את יודעת מה את מזכירה לי? שכשאת מחבקת מישהו זה אף פעם לא עד הסופ. את יודעת. עם יד אחת על הלב שלך. מדגים פיזית. ואז הופך את היד. כן. ככה. אז אף אחד לא באמת מתקרב. או יכול. כי את. לא מרשה. זוכרת למה באת אלי מלכתחילה? חיפשת מישהו שיעבוד איתך על הכעס/זעם. תראי איך הכעס שלך מחזיק אנשים במרחק ממך. כי מי באמת רוצה לבוא קרוב למישהו שכועס? שיט. אני צריכה להעביר לו כסף. הכרתי פעם מהפנטים. חברים למקצוע. אבל כולם מתו. כל כך הרבה אנשים מתו לי. כל שנה אני יוצרת פלייליסט בספוטיפי. שדי מייצגת את השנה הזאת. ככה בלי שהתכוונתי. היום אני על 2017. השנה שבה התגרשתי. וגם. תצפו בפאמלה בנטפליקס.
וואלה. ריגשה. גם היא תקבל ספר. ההורמונים האלה הולכים לחרפן לי את הרבי. אבל לא יכולתי לקחת סיכון. אני חוזרת ללימודים ביום ראשון. הסתכלתי על הלו״ז וקצת השתבשתי. אני רק רואה תאומים בעיניים ואין לי זמן אפילו לקבוע תור להפלה. ביי
מתוך 2017
