לפני שנה. 24 בפברואר 2023 בשעה 7:13
זוכרת את התחתונים הלבנים שאשתך הייתה קונה לך.
ואותך עומד בהם מולי. כשהכל בפנים נפוּח לפחוֹת כמו האגו הבלתי אפשרי שלך. שאהבתי לא פחות כי הוא היה שם רק ליד ולא בתחרוּת עם שלי. ובסופו של דבר. ואולי בעצם בהתחלה -בחרתי אותך בתור תחליף. לו. ואותו בתור תחליף לקודמו. ואם משחקים עם הבבוּשקה בסוף מגיעים לאנשהו. לחנוך לוין יש שיר עם הבבוּשקה. אני כבר לא זוכרת מה שם בדיוק. רק יודעת בוודאות שיורדים לו המים וחותכים את הטרגדיה לשניים. כי משניים יוצא אחד וממנו יוצאים בערך כל השדים. ואתה בתחתונים הלבנים. מולי. באיזה חדר סרוּח במלון.
באיזשהו שלב הכאב הופך לעונג. אז יש למה לחכות.
