אתמול מישהי נכנסה ברכב שלי מאחורה. נכנסתי לשוק מההדף. בכיתי. החלפנו פרטים וכל אחת נסעה לדרכה.
קצת אחרי התאונה אחרי שהגוף יצא מהשוק התחלתי להרגיש כאבי גב והיום אני בקושי יכולה להזיז את הצוואר. מתבקש לחשוב שזה קשור לתאונה. אבל אני אומרת לעצמי שזה בגלל הסטרס. וגם. מה זה משנה ממה זה. עכשיו אני מרגישה שבורה גם פיזית. אני לא עצמי לאחרונה. הרבה יותר מהרגיל.
אני לא מצליחה להשלים פערי שינה. והם נהיים יותר ויותר משמעותיים. וזה בתורו דופק אותי מכל כך הרבה כיוונים.
אני רק רוצה לישון. כל הזמן. ואני לא ישנה כמעט אף פעם. וכשאני כבר מגיעה לכרית - אני תמיד נופלת רק חצי מהבור. אם בכלל. ואז מתעוררת לעוד יום שבור.
סיימתי מחברת עבה של ״יומן״. לקח לי רק משנת 2017 לסיים לכתוב. אני לא עקבית. התחלתי לקרא את התחלת המחברת. ואני לא מאמינה שמה שבסוף המחברת 2023 הוא גם בהתחלה. כאילו. איך הדברים האלה עדיין בסירקולציה.
מרגישה שהתקדמתי אבל גם נתקעתי בהרבה דברים.
אולי הראיה צריכה להיות ספירלית ולא ליניארית. כי ברוב הדברים ירדתי בספירלה. העיבוד נעשה ברמה אחרת - אפילו שנושא עדיין אותו נושא. בכל אופן. עוד מעט יום הולדת 39.
כמה דפוקה אפשר להיות אחרי כמעט ארבעים שנה במדבר?
מסתבר שהרבה.
