שכל המעשים המפגרים שלנו יבואו לנשוך אותנו בתחת. מתישהו. והמתישהו הזה הוא עכשיו. מקבלת מייל לגבי בר המצווה של הילד. ומי חתומה בסופו? לא אחת מאשתו של זה שניהלתי איתו רומן כשהייתי פרחחית מפגרת בת 21.
זה היה מכוער. זאת אומרת. הכרתי אותו. ואז דרכו אותה ואת הילדים. אני מאוד רוצה לכתוב על הנסיבות הקשות שהובילו אותי לנהל רומן עם גבר נשוי. אבל אין תירוץ (בהכרח כי לא למדתי מהמקרה והתגברתי על עצמי וניהלתי מספר רומנים עם נשואים מאז), אשתו הייתה בהריון עם מספר שלוש. והוא החליט שהוא צריך להכנס לתוך ילדה בת 21. שלא יהיו טעויות. אני לא הייתי הראשונה. אבל הצורה שבה כל הסיפור הזה התפוצץ - שהיא גילתה. אני רוצה לכתוב שאף פעם לא רציתי לקחת אותו ממנה (כי גם בגיל 21 הבנתי שלא בונים בית על הריסות של בית אחר). אבל זה לא משנה את העובדה שפתחתי רגליים (ולב) ונתתי לבעלה לגמור לי בכוס. כי….הייתי בודדה. שבורה. עצובה. מלאו את החסר.
בכל מקרה. 2023. והיא שולחת לי מייל ענייני לגבי בר המצווה של הבן. ואני לא בטוחה איך אני אמורה להגיב. מיותר לציין שהם עדיין נשואים ואומללים. ולמרות שהוא עזב והם נפרדו וכמעט התגרשו בגלל הבגידה איתי (ברור שלא בגלל זה, אבל זה היה וואחד קטליזטור).
אז, תודה לך אלוהים שסידרת לי סצינה מהתחת. שכחת לשלוח את התסריט ואצטרך לאלתר את דרכי בגפי.
פאק מיי לייף.
מה שנקרא, תאכלי מהדייסה שבישלת. מגיע לך.
ביי.
