לפני שבע שנים כשהייתי בעיצומו של תהליך הגירושים, שבכל קנה מידה אפשר להגדירו כמתון עם נגיעות של יאוש ויגון, הכרתי את אבוּש. הייתי בשלב של הזונה המתרפקת (וגם המתפרקת). יצאתי לדייט עם איזה לוּזר כשאני בלי תחתונים. כל הפואנטה כמובן הייתה להזדיין בלבד ולשכוח. את עצמי.
האדון הגיע אחרי נסיעה של שש שעות וכמעט נרדם בשולחן.
הצתתי סיגריה מחוץ לבר ואיזה ילדון נגש אלי לשנורר.
משכתי שאכטות מהסיגריה ותכננתי להגיע הביתה כשהוא החליט להזמין אותי לדרינק. נענתי. גוללת בנייד לראות איזה זין פנוי להמראה והילדון, מזמין לי עוד משקה. מפה לשם. האלכוהול עשה לי מצב רוח. והלכנו לרקוד בחושך. אני אפילו לא זוכרת איך הוא נראה. או איך קראו לו. ידע לנשק הילד. וכשהוא גילה שאני בלי תחתונים ברחבה, הוא דפק אותי עם האצבעות. אחרי חירמון ארוך בחושך החלטנו לחפש חדר. ומשלאמצאנו, הסתפקנו בפינה חשוכה מחוץ לאיזה בניין. הוא העלה אותי על המוקד מתחת לחלונות דיירי הבניין הישנים. למחרת התעוררתי עם האנגאובר מתבקש, ואין לי ספק שבייצתי. אחרת אין לי הסבר למה נכנסתי לחפש עוד זיונים אחרי שקיבלתי זין רק כמה שעות לפני. לונג סטורי שורט. נכנסתי לקבוצה של סקס בקיק והתחלתי לספר על הלילה שלי בקבוצה. וכמובן שהוצפתי בהודעות פרטיות. כשאחת מהן הייתה מאבוש. שהיה די תמים ומפגר עם השם המלא (אוי ואבוי) ושאר פרטים מזהים. מעללי חרמנו אותו והוא רצה גם קצת מיין הקידוש. מה שהתחיל בתור זיון מזדמן עד מאוד הפך לקבוע (למחצה) מזה כבר שבע שנים. בשנה הראשונה הוא בכלל לא ידע איך קוראים לי. בשביל מה? יום אחד עניתי לשיחה לידו ומישהו קרא לי בשמי. כמובן שמיד אמרתי שהשם שהוא מכיר אותי בו - הוא שמי האמצעי. הוא שלי (לא נכון) אבל אף אחד לא קורא לי ככה. מפה לשם. היה קשה לקרא לזה ״משהו״. כי. הבן אדם נשוי עם שלושה ילדים אישה ומשרה של חולי נפש. משמע - נפגשים פעם בקיבינימט. פעם בחודש אולי. לפעמים פעם בכמה חודשים. אני לא מאמינה בצירופי מקרים. הוא בא לי בדיוק בזמן. אני חושבת שכל אישה צריכה שיהיה לה לאבר. זה קונספט (לא קונספציה😂) נהדר.
המתכונת הזאת של פגישות פעם ב. מתגעגעים. טורפים אחד את השני. בל נשכח את שלב הפיגור של החסימות. הפרידות. כביכול. אינטימיות משומרת. בלי ילדים עבודה תסכולים עצבים. רק ערגה ותשוקה וזיוני על. זה באמת מתכון מנצח. ממליצה למי שיכול להרשות לעצמו. בקיצור. פנטזיה. האמת כייף להיות חלק מאחת. לחיות בה. לחיות בסרט מחרמן וכייפי.
חשוב לומר שבכל השנים שאנחנו מכירים לא הייתה ולו חצי מחשבה על להיות ביחד בפורמט אחר. כל אחד תחום אצל השני בתור אסקפיזם פורטה וזה עובד.
בימים האחרונים, מצאתי את עצמי עושה טלפונים לקבוע לו תור לרופא. זה התחיל לערבב אותי. הרגשתי שאני חוצה קווים ונכנסת למקום שלא לי. משהו התחיל לכרסם לי בפנטזיה. כמו באותו היום שהוא הגיע לראות אותי בסנדלים ומכנסיים קצרים. כאילו. מה הקשר. אף פעם לא ראיתי אותך לא מחוייט. והנה הופיע מולי גבר בגיל העמידה בסנדלים. לא בתנאי הפנטזיה. סורי. בכל מקרה. ממש לא בא לי לדבר איתך. או לשחק איתך ב״בית״. בבקשה תחזור להיות האבא החזק הסקסי והבן זונה שלי.
