ורמיר.
שמונה ימים ללא סיגריות. חזרתי לקילומטרים. ותכף חוזרת גם לקרב מגע. קצת ירדתי מהפסים עם האוכל. וזה ממש לא הוגן לדבר על זה עכשיו שניה לפני מחזור. אבל. אני מרגישה. ח. ר. א. בהתחשב בכך שהבית שלי עדיין הפוך. ללא מכונת כביסה או מייבש. בהתחשב בכך שנאלצתי לישון לילה שלם עם חולדה (חיה) במלכודת עד שמישהו בא לעזרתי. אני חושבת שהירידה שלי מהפסים עם האוכל - נסלחת ואף מתבקשת.
למרות ש. לא באמת הייתי חייבת. מכל מקום. עדיין משתעלת. מחפשת לריב עם אבוש. כי הוא מעצבן אותי נורא. אבל אני נמנעת. והריבים נשארים בראש. וטוב שכך. אני סתם לפני מחזור מחפשת למי לנשוך את הראש. והשם שלו כמו בד אדום מול העצבים שלי. ובכל זאת אני מצליחה להיות חמודה. לעשות מצוות. חברה עם שמונה ילדים לא מתפקדת כמה ימים בגלל ווירוס. שלחתי לה קייטרינג הביתה האכלתי את כולם.
וגם. אני לא ציירת אבל משהו בציורים המעטים של ורמיר מאוד…מה המילה שאני מחפשת. עמום? אפור? מיסטי?
על איזה זה סמים הוא היה? ואז הצבעים העזים. ואם מסתכלים על רוב הפורטרטים שלו - הוא משחק איתי משחק של השלם את החסר. מצד אחד נותן בפרטים מצד שני מחליש ולא מאכיל בכפית. למשל - הגבות. צריך לחפש את הגבות בפורטרטים. הם שם. חלש. והפנינים שלו. יותר אפורות מאשר לבנות. פחות באקסנט יותר בצל. והאור בעבודות שלו. שוב פעם, על איזה סמים הבן אדם היה? כי ברור שהוא היה חצי אפוי. וגם. כולם מעתיקים מכולם. גם ורמיר. מעניין איזה קול היה לו. ואיך העור שלו הרגיש. ואם עמד לו או שהוא אכל סרטים על הביצועים שלו ובגלל זה היה מצייר. בשביל להמנע מסקס?
בקיצ. קצ. איך אנחנו רק בשבוע הראשון של 2024?
