משום מקום קפץ לי עמוד של בוורלי הילס בפייס.
ואמנם לא גדלתי בבוורלי הילס. החיים שלי לא היו משעממים ונזכרתי בעצמי בת 16. בת 17. בחבר הראשון שלי. שלא היה הראשון שלי. אבל היה החבר הראשון שלי. כמה הייתי מאוהבת. וכמה היה לנו כייף. ודרמות. וסקס. ואיך היינו ישנים אחד על השני על מיטת היחיד שלו במשך שנתיים. וואו.
אני הייתי תלמידה בתיכון והוא היה סטודנט לכלכלה שעושה מילואים בהנדסה קרבית. וואו. איזה יפה הוא היה. איזו תקופה זאת הייתה. הוא אפילו הציע לי נישואים. ואני בתמימותי הרבה - הסכמתי. אני זוכרת את הבוקר שאחרי. בדרך לבית הספר. באוטובוס. התפוצצתי מאושר. הוא הציע לי בלילה במטבח של ההורים שלי. אלוהים☺️ תודה על החוויות.
איך הכל השתנה. איך אני השתניתי. אהבתי את עצמי בגיל 17. ויש דברים שלא משתנים אף פעם. גם אז חייתי חיים כפולים. הייתי תלמידה שקטה. מוזרה. ולא מקובלת. בבית הספר הייתי סתם דמות משעממת ואפורה. בבית הייתי מדוכאת ועצבנית. אבל איתו הייתי - בוורלי הילס. היה מיוחד.
אפילו נכנסתי להריון. ולא ידעתי. עד שלא נכנסתי להריון בגיל 24 עם הגרוש (שניה אחרי שהכרנו) ועברתי הפלה. אחרי שעברתי את ההפלה נזכרתי שכבר היה לי ככה פעם. אבל הייתי ילדה טפשה שלא ידעה בכלל שהיא בהריון מלכתחילה וחשבתי שסתם היה לי מחזור כואב. טמבלית קטנה.
