הגרסא האמיתית. יום 3 לצום מים. אני מרגישה מצויין.
קצת הרבה שבורה אחרי הפגישה עם אבוש. אלוהים.
אבוש אהב את השיער הבלונדיני. מעך אותו, משך אותו וניגב עליו את הכל.
הוא ביקש שאגיף את הווילון. שלא כל השכונה תראה אותנו מזדיינים במלון ליד הבית שלו. את רוצה לשחק באמא ואבא? התפשטנו ונכנסו למיטה. סובבתי אליו את התחת והתמקמתי בתור הכפית. הקטנה. הוא קיפל אותי עוד ועוד ואז הניח את היד על הטוסיק שבלט לתוך האגן שלו. שכבנו ככה כמה דקות. אני ביום האחרון של המחזור. בצום. והוא מפשק לי את הרגליים ביד שמאל. מאז שאבוש הפסיק לשתות הוא מזיין כמו סוס. יש משהו כל כך יפה בלהכיר מישהו כל כך הרבה שנים. עזבו שבמתכונת שלנו (מאהבים) כל מפגש הוא מפגש אחרון (בפוטנציה) וזה מרגש ומעצבן בו זמנית. אחרי מה שהרגיש כמו נצח אבל בסהכ היה כמה שעות גנוּבות נפרדנו לדרכנו. הוא נסע הביתה לאשתו ולילדים ואני דהרתי להגיע הביתה, להתקלח ולהספיק לקונצרט.
במקרה (😂) לא חישבתי את הזמן נכון. ואמנם היה לי זמן להתקלח, לא היה לי זמן לחפוף את השיער ולסדר אותו כמו שרציתי. אז יצא שיצאתי לקונצרט נקיה עם שיער של אחרי סקס. קרי. שיער סקס. שספח לתוכו נוזלי גוף. כמה שעות של בטהובן ערבבו אותי לחלוטין. בין המחשבות הדמעות והעצבים שחטפתי על האנשים שישבו לידי. עוד לא עיבדתי את אחה״צ וכבר המוח צריך לעבד סימפוניות. ופאקינג רגשות שמתחילים לצוף ברגעים הכי לא נכונים. מוזיקה קלאסית זה כמו מדיטציה. הכל פאקינג צף. הטוב הרע והמכוער. ובעוד אני מנסה להרגע, למצא תנוחה שנוחה לי על הכסא נגמר הקונצרט וההולנדי כותב לי שהוא מחכה לי בבר ליד. מלאה בזרע של אבוש שמתי את פעמיי לעבר ההולנדי. שמי בכלל המציא את הבן אדם הזה???
שוב פעם. איך זה תמיד אותו טיפוס??? (כולל אבוש😂).
מפה לשם. הוא שתה יין. אני שתיתי מים (כי צמתי). שלוש שעות בלבלנו אחד לשני במוח. ובסוף הערב כשאנחנו עומדים מחוץ לבר הוא שאל אם הוא יכול לנשק אותי (מה קורה כולם מבקשים רשוּת?) ועוד לפני שהספקתי לענות, הוא שם את הידיים שלו על הראש שלי ונכנס לי לפה. עכשיו, בזמן הפגישה אמרתי לעצמי שאירופאים ממש לא בשבילי. הם יותר מדי הומואים בשבילי. אני צריכה טוסטסטרון שיוצא לגבר מהאוזניים. אבל כשהוא תפס לי את הראש ובהה בי עם העיניים הכחולות שלו - אמא. הפרשתי. פתאום האירופאי הפך לאגרסיבי. תפס לי את הראש ואת השיער (הדוחהההה) ואמר לי שהוא יודע שגם אני כמוהו. בעלת תשוקה בלתי נדלית 😂 נו.
מפה לשם. ליווה אותי ונישק אותי בין הבניינים. כאילו. מאיפה באת לי עכשיו?
חזרתי הביתה. מעוּכה. גמורה. והריחות שהשיער שלי אסף מהיום הזה. עכשיו גם הריח שלו עלי.
בכל מקרה. למה אנשים תמיד מרגישים שהם יכולים לספר לי את סודות החיים שלהם שניה אחרי שהם פוגשים אותי? לפעמים אני מרגישה כמו הכוֹתל. אבל פאק. איזה בן אדם. איזה חיים. איזה ידיים 🥰
אני באוברלואד מטורף. במקום להתכנס ולקחת צעד אחורה מהכל (שזה כל הסיבה לצום) הגזמתי עם התוכניות. ישיבה בסוכה. קונצרטים. דייטים. אבוש.
אני לא מסוגלת לזוז תפוס לי כל הגוף. זהו אפשר לשים אותי בבית אבות.
אני לא רוצה שיכתבו לי יותר מהטינדר. אני כבר לא יודעת עם מי אני מדברת. והאמת. שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד. אני רוצה להתחבר עם הדכאון שלי. לתנות איתו אהבים. לגמור. לבכות. ולישון. מחר - עוד קונצרט 😂
עשיתי את זה לעצמי. בנסיון להפיח בי קצת חיוּת. בינתיים, זה רק מטפח בי את הרצון למוּת. בקיצור. אל תקבעו לעצמכם תוכניות בזמן שאתם מתים.
כי תצטרכו לגרור את התחת שלכם ולסבול.
שפחתכם הגמוּרה. ביי
