ישבתי בשמש. אכלתי צדפוֹת. ואבוש השפריץ בתוכי.
אני עושה את כל הדברים ״הנכונים״ כביכול. ועדיין לא מרגישה - אני. זהו.
אבוש הגיע אגרסיבי במיוחד אחרי פגישות המנהלים שנמשכו כמה ימים.
הוא נכנס למלון עם העניבה שהוא שם לפגישות, לפת אותה מסביב לצוואר שלי והתנהג כמו ילד חרמן. בין לבין, כשהו מפגין אלימות בלתי מרוסנת הוא קרע את שרשת הזהב שענדתי (ושכחתי להוריד). הוא מיד ריסן את עצמו בצער על מה שקרה. כבר לקחתי את השרשרת לתיקון. כשאבוש נכנס להתקלח, צילמתי את עצמי עונבת את את העניבה על רקע הציצים. ושלחתי לו אחרי שהוא עזב את החדר במלון. הוא בתגובה. וואו. סקסי. אלא אם כן את סוחטת אותי. עכשיו. מאיפה בא לו רעיון מפגר שכזה אני לא יודעת. כשרק הכרנו הוא היה אומר לי בצחוק, את מרגלת. אין ספק שהוא קצת פרנואידי בגלל אופי העבודה שלו. אבל. בוא. שמונה שנים אחרי. אחרי מה אני מרגלת?
ואם הייתי רוצה לסחוט אותך (שלא בתוכי), כנראה שכבר הייתי עושה את זה? פייר? נעלבתי. שהוא בכלל העלה את זה על דעתו. אבל כנראה שזה מתבקש להיות קצת פרנואידי כשהזיון החד פעמי נמשך שמונה שנים…
טוב.
וגם. מה הדבר הכי סקסי בזיונים שלנו? כשהוא תופס אותי בצורה מסויימת בשביל לגמור. אינטימיות. שלום. כשהוא מטפס עלי עם כל הגודל והמשקל שלו, ממקם את הידיים במקומות אסטרטגיים בשביל להכנס הכי עמוק שאפשר ומזיין אותי עד שגומר בנהמוֹת. מה יש לי לסחוט אותך. מ פ ג ר