לפני שנה. יום רביעי, 25 בדצמבר 2024 בשעה 3:30
אני רוצה לטפוח לעצמי על השכם. שלא משנה כמה הכל קשה קשוח ובלתי נסבל בכל החזיתות - אני עדיין מתמודדת עם הכל בלי שום תמיכה תרופתית ו/או כימית. שהדבר היחידי שאני תלויה בו הוא הסבל. ושאני מתמודדת עם כל החרא בפכחות. ואגב. שלא מבחירה. כי אם הייתי יכולה הייתי שותה את עצמי למוות. מעשנת את עצמי לאבדון. ונוטלת כדורים שלא כמו שרשם הרופא.
הגוף והמוח שלי לא בנויים לפורמטים האלה. לצערי. ולשמחתי. כאחד.
אז מה נשאר לי? לאכול לעצמי את המוח. לשים לעצמי פסי האטה בצורת חוסר שינה כרוני ולחיות בניתוק מוחלט מהגוף והנפש שלי.
כי מסתבר שלא משנה באיזה דרך אנחנו בוחרים - הכל מוביל למקום אחד.
טוב. שניים. לבריחה מהמציאות. בכל דרך אפשרית. ולמוות.
ותודה להורים שהביאו אותי עד הלום.
(הלפ 😂)