לפעמים אבוש שואל אותי אם אני חושבת שהיינו מסתדרים בחיים האמיתיים.
התשובה שלי היא - כן. אבל לא. ולא בגלל שהיינו הורגים אחד את השני בתור בני זוּג. לדעתי היינו יכולים להשתלב יפה אחד עם השני. אנחנו דומים מספיק ושונים מספיק. לא היינו מסתדרים בגלל שהוא בחיים לא היה נותן לי לאהוב אותו. באירוניה של החיים, בדינמיקה שלנו - אבוש הוא אני. הנמנע. והוא מתפרק לגמרי לנוכח אינטימיות מכל סוג שהוא. להתקרב - משמע למוּת.
או לחילופין - נותן להתקרב אבל אז הופך למכרסם שנכלא במלכודת. פצוע, מדמם. מפחד ונושך. מעביר מחלות באגרסיביות ששמורה לגוססים בע״מ.
איזה יפה זה לראות את הדינמיקה הזאת מכל צידי המראה.
אני חרמנית. איזה מזל שהכוּס שלי עדיין נוזל ואני יכולה להיות חרמנית במקום להיות נזקקת. אני צריכה ליטוף תחת ועיסוי לב. הטעוּת במקור.
וגם שוב פעם איבדתי את היומן המזדיין שלי אני צריכה להפסיק לכתוב בו בכל מקום פאק אני צריכה למצוא אותו ולשרוף אותו.
שבוע טוב 😌