מעניינת. בפעם האחרונה שנפגשתי עם אבוש דיברנו קצת על הנישואים שלנו.
ומסתבר - שאבוש הוא בעצם הגרוש שלי. לא שיש בזה איזה הפתעה. כשאת נמשכת לסוג מסויים של אנשים - את נמשכת לסוג מסויים של אנשים. הם אותו בן אדם. אחד לאחד. ואבוש מתיחס לאשתו. כמו שהגרוש שלי התיחס אלי. לא יפה. בלשון המעטה. אז איך זה שאני חושבת שאבוש הוא הדבר הכי יפה חזק וחכם בתבל? כשבבית היא בטח מקווה שהוא ימות מתישהו בקרוב כי כבר נמאס לה לסבול אותו ואת החרא שלו. זה מזכיר לי את צופית גרנט ושולי. איך היא מאוהבת בו. חושבת שהוא מלאך. אני באמת מאמינה שהיא מאוהבת בו על אמת. ומצד שני יש את אשתו (אשכרה עדיין אשתו), שלא מפסיקה לצרוח לעולם כמה הבן זונה הזה הוא המיץ של הזבל במקרה הטוב. אני חושבת ששתיהן צודקות. כי שתיהן מדברות על בן אדם שונה. כי שתיהן פגשו וחוו בן אדם שונה. מה עושים עם המידע הזה? שום דבר בעיקר.
אבוש כל הזמן אומר לי כמה הוא בן אדם רע. ובעל גרוע מאוד בכל הפרמטרים. ואני מאמינה לו. כי הייתי נשואה. ״לו״ והתגרשתי ״ממנו״. ועכשיו אני מזדיינת עם הגרסא האחרת שלו מהמימד המקביל. איזה מעניין זה עולם המראות והעשן.
וגם. מישהו בפיסבוק שאל שאלה מעניינת וקיבל תשובה מעניינת לא פחות.
השאלה הייתה: למה נשים חרדיות (ודתיות) חובשות פיאה שנראית בדיוק כמו השיער שלהן. מה עשינו בזה? ובין התשובות, מישהי ענתה שההסתרה היא לא של השיער בעצם. זאת אומרת, מכסים את השיער - כן. אבל לא בשביל שרק הבעל יראה את השיער האמיתי. מסתירים את השיער בשביל שרק הבעל יוכל להריח את הפרומונים שהאישה מייצרת ונמצאים בעיקר בקרקפת ובשמן של השיער (שכמובן גם מגיעים לצוואר דרך מערכת הלימפות).
בכל אופן. אהבתי את התשובה והבנתי את ההגיון. ובאופן מאוד מוזר זה חרמן אותי. וגרם לי לרצות לכסות את הראש שלי בשביל מישהו.
נ.ב אני עדיין חרמנית. ולא חפפתי את השיער אחרי האימון. הזעתי לתוכו מנות לא מדודות של פרומונים.
ביי.