סיכום: הלכתי לעשות צבע (בלונד) והסתפרתי. וכמובן על הדרך סשן טיפולי אצלי הספרית. כי היא בערך היחידה שאני מספרת לה לפרטי פרטים את אבוש. סיפרתי לה שאני דפוקה ומגיע לי להכנס להריון. אח״כ הרגשתי מוזר ובאמת חשבתי שאני בהריון. ואחרי כמעט שש שעות במספרה - הלכתי לשירותים והרגשתי שאני במעמד הר סיני. קיבלתי את המחזור. הללויה.
הגרוש לקח אותי ואת הילדים למסעדה לחגוג את יום ההולדת שלי. הכל היה נחמד אמר מילים יפות. אכלתי צדפות. סטייק. וזנב לובסטר. ואז הבת שלי התחילה לעשות פרצופים על איסור הטלפון אחרי 21:30. זה הפך לדרמה עם דמעות. והערב לא נגמר בטוב.
אני לא שוכחת שאני בערך האישה הכי ברת מזל שבעולם. כי. הכל.
אבוש כתב לי שלשום. אחרי שלא דיברנו כמה ימים. אחרי שהעברתי אותו לארכיון (בסערה הורמונלית). הוא כתב לי שהוא לא זמין בגלל מצב חירום משפחתי. והסביר לי יפה. והיה חמוד ונחמד ונעים ובוגר (שלא כמו פעם - פשוט נעלם). אני בתגובה - תומכת ומבינה. ובתוך הראש שלי חושבת שאני די מפגרת בדברים שאני מעלילה עליו. בכל מקרה.
אני והגרוש היינו בטיפול ביום רביעי. זה הלך טוב. טוב מאוד אפילו. יותר טוב מהמצופה. חוזרים אליה עוד שבועיים. מתוך שעה וחצי - בכיתי רק שעה. אמא כמה אני אוהבת לבכות. פייר. לא הייתי יכולה לשלוט בעצמי גם אם הייתי מנסה. וזה אחרי שבכיתי חצי שעה בבוקר עם המטפלת שלי.
הלכתי לדמם לאסלה.
כל טוּב.