לגיל שבו מבינים שיש לנו זמן קצוב עם ההורים. זה מעלה הרבה דברים מהאוב. וגם דברים שפשוט צפים מעל פני השטח אם יוצא לנו להיות באינטראקציה עם ההורים ביום יום. נאמר ונכתב כבר הכל על יחסים בין ילדים להוריהם. במקרה הטוב, הכל נחמד ונעים. במקרה הטוב יותר הדברים מורכבים. במקרה הרע - ובכן. זה רע וקשוח מאוד.
בכל המקרים, איבוד של הורה - תמיד כרוך בדרמה מתבקשת וקושי שלא ניתן לנהל מולו משא ומתן.
יש את הקונספט - אמא, אבא. ויש את המציאות האישית שכל אחד נושא עימו. ומעבר ליתמות שנכפית על כולנו (אם זכינו ולא מתנו לפני) - יש את המרחב הזה שבין הקונספט של אמא והקונספט של אבא וקונספט ההורים, לבין המציאות כמו שהיא נחוות. לעיתים המרחק בין הקונספט למציאות מאוד רחוק. קשה. מעיק וקודר. לא נראה לי שיש מה לעשות עם זה. חוץ מלחוות את זה ואת המורכבות שבזה.
אבל כרגע. יום רביעי. יש לעשות בישולים. נקיונות. כביסה. ולסדר את השיער. שיהיה יפה וחמוד למשמרת הערב. כי אם למוּת אז רק בסטייל.
לכו לבקר את ההורים. ואם קשה אז תרימו טלפון. גם אם היחסים בינכם לא טובים. במיוחד אם היחסים בינכם לא טובים.
זהו.