איך אני יכולה לכעוס על הפרצוף הזה? אלוהים.
אתמול הוא כתב לי שהוא מצטער שהוא לא מוסיף לחיים שלי כרגע. אבל שהוא לא טוב בלדבר על הרגשות שלו. ושהוא לא יכול לכתוב לי תשובה ראויה בוואטסאפ. כתב לי - אז לילה טוב וחלומות מתוקים והוסיף לב. לקחתי את זה כמו שזה. והמשכתי בדרמה במרפסת. בבוקר התעוררתי להודעה, שהוא מצטער שהוא התעלם ממני ושהוא היה רוצה לדבר בטלפון ושיהיה לי יום טוב. ולב. והוסיף שהוא היה רוצה לדבר פנים מול פנים אבל כנראה שלא יצא לו להפגש בימים הקרובים. טוב. הסכמתי. עשה לי פייסטיים. דיברנו שעה וחצי.
ואת כל מה שהוא לא אמר לי - בשבועות מאז שהייתי בבית החולים הוא אמר. והתנצל. הייתה לנו שיחה טובה. הוא שיתף אותי בכל הדילמות והמשברים והקשיים שהוא עובר. ואם הוא רק היה אומר לי אותם בזמן אמת כל זה היה נמנע. מי ידע שלאבוש יש רגשות. לא אני. כשהוא שאל אותי מה איתי - אמרתי שאני בסדר. הוא שאל אם אני משקרת. אמרתי שכן. ביקש שאשתף. אבל ביקשתי שלא כי זה יהיה סשן דמעות (שהתחילו לרדת) ושאשתף אותו כשלא מפריד ביננו מסך. הוא היה נחמד ופגיע ומתוק. אני אוהבת את הדב הזה. וזהו.