ובכן. זה מטריף לי את המוח לחשוב שאנשים חושבים שבגלל שאני לא שותה (בטח לא בשביל להשתכר כמו ילדה חסרת ביטחון) או מעשנת וויד או עושה סמים אחרים לצורך העניין, שאני יבשה משעממת וחסרת מעוף.
נמאס לי להתנצל שאני לא צריכה חומרים משני תודעה בשביל לתפקד. בשביל לדבר. בשביל להיות ליד אנשים. בשביל להזדיין. בשביל להעז. בשביל לעלות לבמה. בשביל לדבר בקול רם. בשביל למחוק את עצמי לדעת כי - השלם את החסר.
חמודים - אין לי מקל בטוסיק ואני יותר משוחררת מחור תחת של אסיר.
אמנם רק בבחירה קפדנית של משתתפים - ועדיין - מה הצורך הזה בביזוי עצמי שלרוב הופך אתכם לפאתטים יותר מאשר ״למגניבים״. בטח בגילאים מתקדמים. השיט הזה אולי חמוד כשאנחנו בתיכון (ובתיכון אני ובאנגים היינו חברים צמודים).
עם כל השנאה העצמית שלי - אני כנראה אוהבת את עצמי יותר מכל נוטלי/שותי/מעשניי. זה לא סקסי, זה לא מחרמן וזה לא מעניין לי את הכוס. אפילו לא קצת. פאק. תלמדו איך המוח שלכם יכול למסטל אתכם ככה שאתם לא יודעים איפה אתם עומדים. תלמדו איך הגוף שלכם יכול למסטל אתכם עד אבדן הכרה. ואל תבואו במלורי ביציאות של - את סאחית את משעממת.
אתם יודעים איזה חלום יפה זה להיות מסטולים בלי להיות על משהו? כנראה שלא. התקפה היא ההגנה הכי טובה. תמיד. אז במטותא.
הלכתי לגלח את הכוּס. יש מצב לאבוש 😈