אני בחירפון טוטאלי. התעוררתי. עשיתי ציפורניים (צבע בייבי ורוד מעלף), אכלתי סטייק ושמתי פעמיי ליוגה. הפעם האחרונה שעשיתי יוגה הייתה לפני כמה שנים. 13 ק״ג פחות - לא הייתי בפאניקה מאיך הגוף שלי יגיב. צדקתי. לא הרגשתי כלום. הצלחתי לעשות הכל בקלות כאילו מעולם לא הפסקתי. וגם. אני מהגמישים האלה, שמתקפלים כמו נערת גומי. שמחה לגלות שגם בגיל 41 אני מצליחה ללא מאמץ (או תרגול).
אחרי היוגה הרגשתי כמו בן אדם חדש. שכחתי איזה איתחול לפנים זה.
כמובן שמחר אשלם את המחיר וארגיש כל פאקינג שריר בגוף. בכל מקרה. אחרי היוגה נסעתי לאסוף את הבן שלי - לקחתי אותו לצהריים. השלמנו פערים. איך זה שהוא כבר בן 15? לא ברור לאן הזמן הולך. נסעתי לקניון - קניתי טבעות. כי החלטתי שמעכשיו אני מאריכה ציפורניים ואני במוּד סקסי עם כל הטבעות. נסעתי לאסוף הבת שלי בקיבינימט. הגענו הביתה, שפחתכם טרוטה אבל נחושה להתארגן לאירוע. מתלבשת מתאפרת נוסעת - רק בשביל לגלות שטעיתי ביום. ובכן. זה קורה לי לא מעט. אני לא מבינה איך עם כל מה שקורה ומעסיק אותי ואת כל עם ישראל - יש למוח שלי זמן לעצור על אבוש. לחשוב עליו. לתהות למעשיו. למחשבותיו. כאילו. מה לא בסדר איתי? למה הוא לא יוצא לי מהפאקינג ראש? זה רק נהיה יותר ויותר גרוע. כמובן שאני מבייצת וזה כמעט בלתי אפשרי שלא לחשוב על הזין שלו משפריץ בתוכי. על הפה שלו אונס את שלי. על הקול שלו לוחש לי דברי זימה באוזן. וכמובן הידיים של אבוש. די כבר. זה מתחיל להיות מגוחך. אני רק חושבת על אבוש וסיגריות. מתכתבת עם איזה צרפתי הוא סקסי אבל לא מתאים לי בשיט. יש לו שלושה (!) ילדים קטנים כשהגדול מבינהם רק בן 11. והוא מחפש בידור לעצמו בימים שהילדים לא אצלו. ובכן. לך תמצא את זה זה במקום אחר חבריקו. אני צריכה מישהו פנוי/זמין/אמין חרמן ומחרמן שיקח אותי לשחקים (לא. לא כמו אבוש הטייס). אוף!!!!!!!!! כל מיני זיינים בגודל בלתי מתקבל על הדעת כותבים לי בפטלייף אחרי שאני מריירת להם על התמונות ועושה לייקים כמו הכלבה המיוחמת שאנוכי. כל זאת ורק יום שני. בלאט. קיבינימט. ביום חמישי אני חוזרת ליוגה סטודיו של חברה שלי לאיזה משהו של relaxation.
וזה אחרי שקבעתי לעבוד ביום חמישי. בהצלחה לי ולשטויות שלי. שבוע הבא אני שוב פעם נוסעת לנסיעת עסקים. עוד לא החלטתי אם אני שונאת או אוהבת את הסיפור הזה. זהו. שמחה שהחטופים חזרו הביתה. הייתי כותבת שכבר אין לי כוח לכלום. אבל אני חרמנית טילים וכואב לי הכוּס מרוב חרמנות. להתראות. מחר - שמיני עצרת. בית כנסת. אנשים. יאללה. פעמיים כי טוב וזה.