שלושים שעות ארבעים וחמש דקות. צום #2 בעיצומו.
בהעדר אוכל ושתיה השיעמום שוקע. גם אם יש לך מה לעשות (כי מתי אין מה לעשות?). מתפנה לך המון זמן פנוי שהוּקצה למחשבה על אוכל ושתיה, להכנת אוכל ושתיה; ולאכילה ושתיה.
הצום עושה כל מיני דברים בגוּף, ובין היתר מעלה את רמוֹת הקורטיזול שבתמורה גורמות לשיבושים בשינה. לא בטוחה איך אנשים עושים את זה כמה ימים (בלי שינה מסודרת); אבל מבינה שהיתרונות בהחלט עולים על החסרוֹנות.
התעוררתי לריק של הבוקר. בצלילות בלתי מתקבלת על הדעת. וכל המחשבות כמו על כביש מהיר. אחת מהן, האירוניה של החיים שאין לנו באמת דרך לאמוד אותה כי אנחנו עסוקים מדי בלחיות אותם. אבל. אם המוח שלכם עובד קצת אחרת מהרגיל, מזדמנת לכם האפשרות, מדי פעם לחוות את מארג החיים על בוריים. או, כמו שמקדשים את המשפט - להכל יש סיבה. לא נבין לא נדע. ואני מוסיפה - רק לפעמים.
בכל אופן. זה אירוני.
כשרק הכרנו, דיברנו הרבה על החסך האבהי והתפקיד שזה משחק בעיצוב האופי; כמה רחוק את יכולה לירוק את עצמך כנגד החוסר. דיברנו על זה לא מעט. והתאמנו את עצמנו לתפקידים שהוקצו לנו. האישה האבודה, והאיש המאמץ. עבר חלף לו עשור. נוספה לה פרספקטיבה הקפית ענפה. כתבתי על זה לא מעט (ענייני אבא שבסופו של דבר מתגלים להיות ענייני אמא במסווה).
מפה לשם, תמיד אמרתי שהעונש הכי ראוי לגבר (וזה עוד מימיי מיקי), הוא שתהיה לו בת שיתייחסו אליה כמו שהוא מתייחס לנשים. גם בלי קשר לקארמה (שגם כאן כל הפאזל התערער), ולו רק בשביל שתהיה לו מראה לעצמו מזווית שונה.
כל זה לומר, שהבת שלו (שממש ממש אבל ממש דומה לי בגילה) מנהלת רומן עם גבר נשוי שגדול ממנה בכמה וכמה מידות.
מה אגיד ומה אומר. לי - לא היה אף אחד. ואולי על זה אפשר להלביש את אשד ההחלטות הגרועות בדיעבד אבל גם את הרצון והצורך לצאת משם.
אבל לה יש אותך. ואת האיש שאיתו היא מנהלת רומן בגילה הרך.
אני לא יודעת איך פותרים דבר כזה בתור הוֹרה. ומקווה שתורי לא יגיע לגלוֹת.
אבל אני נזכרת במשפט של אביעד אמבש - ״וכשאני פוקח עיניים אני רואה שאף אחד לא עוזר לי וזה הרגע שאני הכי מודה לו לאלוהים ולעצמי שהגעתי למצב הזה כי הייתי בשיא של השיא של התחתית ואף אחד לא עזר לי וזאת הפעם הראשונה שהייתה לי הזכוּת לעזור לעצמי״ סוף ציטוט.
לא יודעת לאן כיוונתי. אולי רציתי לשאול את עצמי אם עדיף לגמרי לבד, ללמוד לצאת מעצמך המצורע (ולעיתים גם למוּת בדרך), או אם עדיף שאחד התליינים שלך (aka ההורים) יתעשת וינסה לעזור לך להתגבר על התסבוכת שהוא בעצמו הכניס אותך אליה.
הקוליידסקופ הזה - מעניין.
איך מתיחסים למים אחרי 31 שעות בלי? בהערכה ובענווה ☺️