גרביון שחור חצאית שחורה חולצה שחורה עם צווארון שחור מעור. נעליים שחורות ומעיל פרווה שחור. משהו הרגיש לי חסר אנרגיה. נסעתי עם המוזיקה בפול ווליום. אבל לא הרגשתי שהתנעתי. הגעתי למסעדה לפני החברה המשוגעת שלי - עמדתי בחוץ לעשן סיגריה. היא הגיעה. משוגעת כהרגלה. כשהמארחת הושיבה אותנו בשולחן באמצע המסעדה היא לא התלהבה וביקשה שימצאו לנו שולחן אחר. מצטערים זה יום האהבה הכל תפוס. יושבות. מזמינות. הזמנתי אויסטרים. החזרתי את
האויסטרים. היא הזמינה מרק. אכלה אותו בחוסר חשק. גם אני הזמנתי מרק. אכלתי אותו בחוסר חשק. הזמנו סטייק ופירות ים. היא עדין מבקשת להחליף לנו שולחן. אנחנו עדיין מחכות לסטייק. ואז. היא אומרת לי. שזהו. נגמר לה. שהיא הולכת. הסתכלתי עליה בפליאה ולא הבנתי לאן היא הולכת. אני הולכת הביתה. אני לא יכולה לשבת פה יותר. היא קמה ומתחילה ללכת לעבר הדלת.
מגיע מנהל המסעדה - והיא מתחילה בסצנה של החיים. מגיע לה אוסקר. אני עומדת מהצד. ולא מאמינה על הסרט שהיא אוכלת על המקום. האוכל. השירות. אנחנו רק רוצות לשלם על המרק וללכת הביתה היא צועקת. אין צורך לשלם על המרק. אני מצטער שלא שירתנו אתכן טוב יותר. מיק דרופ. יצאנו מהמסעדה. לונג סטורי שורט. הגענו למסעדה אחרת. זמני המתנה וכו. המארחת אומרת לנו מינימום שלושים וחמש דקות המתנה. אני נכנסת לשירותים. כשאני יוצאת אני רואה אותה בשולחן. ניחשתם נכון. היא דיברה עם המנהל.
זהו. ישבנו. דיברנו. צחקנו. טחנתי סטייק. היא טחנה קינוח עם קפה.
סוף טוב הכל טוב. חזרתי הביתה חרמנית. סוף סוף עניתי לבחור שכותב לי כבר מלא זמן. אני מתפלאת מאיפה יש לו סבלנות להמשיך לכתוב לי אחרי שאני לא בדיוק משתפת פעולה. בקיצור. אל תמעיטו בכוחה של איש עצבנית.
האם אי פעם אגיע למטווח?