לפני 9 שנים. 4 ביוני 2015 בשעה 22:14
אני צופה בסדרה שלי, מנתחת את הדמויות, מעבירה ביקורת ואז זה מכה בי - אני בעצם קורבן. לא במובן המסכן של המילה. קורבן בגלל שאדם נורמלי לא מתיחס כמו שאני מתיחסת לסקס ויש לזה סיבה עצובה מאוד.
אני יודעת מה מניע את המחשבות והרצונות שלי. אני מתגאה בעובדה שאני מסוגלת לעמוד מול עצמי ולחבר את הקווים. אבל ההבנה הזו הייתי כל כך רועשת. כל כך ברורה.
המילה ״נורמלית״ תמיד הוותה עבורי עלבון, אבל יש דברים שהבורות יפה להם. תמיד ידעתי שמגיע לי יותר. הרבה יותר. עכשיו אנ מרגישה את זה.
אם לא דרך הבורות אז דרך ההבנה.
