לפני 8 שנים. 30 במרץ 2016 בשעה 22:03
העייפות נוזלת לי מהעיניים. אני מרגישה שכל העולם נמצא אצלי בקצוות השיער. אני מצליחה לאסוף אותו בגומיה שחורה והקצוות הבהירים נוגעים בשיער הכהה. כשאני מורידה את העדשות אני לא מצליחה לראות הרבה. כל מה שרחוק ממני נראה מטושטש. בערך כמו החיים. טשטוש אחד גדול. אני מרגישה כמו חלל שממלא חלל. העור שלי לא יודע לשקר. אבל אני. כן.
