יום שמש יפה, מורידה את הגג, מעלה את הווליום, בדרכי לפגוש חברה לקפה.
הוויז מתריע שעלי לפנות ימינה בפניה הקרובה, אני בנתיב השמאלי. לימיני מכונית. אני מאצה בשביל לעבור נתיב - לפניי שוטר. הוא מורה לי לעצור בצד.
אני מורידה את החלון, את יודעת באיזה מהירות נסעת?
אדוני השוטר, בסה״כ ניסיתי לעבור נתיב בשביל לפנות. אני לא מהמפריזים במהירות.
ועדיין נסעת מעל המהירות המותרת. רשיון בבקשה.
לוקח את הרישיון וחוזר עם דו״ח.
אדוני השוטר, נקודות?
כן. נקודות. כמובן.
העיניים מתמלאות בדמעות.
אדוני השוטר, תסתכל על המושב האחורי. אני אמא. יש לי ילדים. אני לא עבריינית תנועה.
עוד דמעות. ועוד קצת.
בבקשה אדוני השוטר. אני מוכנה לשלם קנס יותר יקר. רק לא נקודות. בסה״כ ניסיתי לא לפספס פניה.
מסתכל עלי מוחה את הדמעות.
בכל הקרירה שלי, זאת הפעם הראשונה שאני עושה את זה. תני לי את הדו״ח. אני חוזר עוד 30 שניות.
חוזר עם דו״ח מופחת ללא נקודות.
תודה אדוני השוטר. זה מאוד נדיב מצידך.
מושכת את הנזלת פנימה. מוציאה ממחטה לנגב את הדמעות.
רות עבור. בן של זונה. מילא שהייתי באמת נוסעת במהירות מופרזת. אבל בסה״כ החלפתי נתיב.
תודה.
