לפני 7 שנים. 17 בספטמבר 2017 בשעה 17:32
כמה אירוני.
הבחירה שתמיד הייתה שם במעומעם פרוסה עכשיו לפני כשטיח יוקרתי. שוב פעם אני צריכה להחליט אם אני שייכת לסוג האנשים שמסירים את נעליהם בכניסה לבית או לאלה שמתיישבים על הספה כשבוץ נוזל ממגפיהם. כן, אני יודעת. העולם לא מתחלק לשחור או לבן. אבל אריג הדיכוטומיה ברור, אין הרבה מרחב תמרון - יש את כאן ויש את שם. מה שבינהם קיים אבל אינו נראה. ה balance שכולם מדברים בשבחו איכשהו הופך ל balançoire כשזה נוגע אלי.
מי אמר נורמלי ולא קיבל? אני. אני כמובן.