לפני 6 שנים. 22 במאי 2018 בשעה 4:02
לתפוס את האוייב. ההתארגנות הבלתי פוסקת למלחמה.
ואז את נכנסת למטבח ומציצה לעבר המלכודת ועפה אחורה בבהלה.
בחילה מתהווה בגרון או אולי בבטן, הרי המלכודת הייתה שם בכוונה תחילה.
והנה עכשיו שוכב לו שם תינוק עם עמוד שדרה מרוסק, והעיניים. אלוהים. העיניים. כפתורים שחורים בתוך ראש מעוך של תינוק שרצה לאכול.
עכשיו הכל מתחבר לי.
כולנו תינוקות שרק רוצים לאכול גם אם אנחנו נתפסים בעיני אנשים מסויימים כאוייבים שהולכים להוריד את בית המקדש. יש לי חשק מאוד מוסבר לכתוב מכתב התנצלות. אבל אני יודעת שיעבור לי מחר.
this one is for thre books motherfucker
some things you can't unsee
no matter how hard you try
peace