אתמול יצאתי למסיבה וביקשתי מאמא שתבוא לשמור על הילדים. היא תמיד שם כשאני צריכה עזרה עם הילדים. אם זה בלהאכיל אותם או לשמור עליהם - יש על מי לסמוך וטוב שכך.
זה כמובן עוזר שאנחנו גרות דלת ליד.
בגלל שיצאתי מהבית בשתיים עשרה בלילה היא אמרה שהיא כבר תשאר לישון ושאלה אם היא יכולה לישון במיטה שלי. כמובן עניתי.
יש לי מיטה ענקית, קינג גדולה ומפנקת. אפשר להשכיב שם גדוד, עם מי עוד אחלוק את המיטה אם לא עם אמא שבאה לעזרתי.
הלכתי למסיבה שתיתי עישנתי התערבבתי אבל שלא כמו בשנה שעברה החלטתי ללכת הביתה יחסית מוקדם.
הגעתי הביתה באמצע הלילה, יחסית צלולה הרבה עייפה. הסרתי איפור צחצחתי שיניים, לקחתי את הספר וטיפסתי למיטה.
אני בדרך כלל ישנה באמצע. אמא ישנה בצד שמאל של המיטה. הסתכלתי עליה מכורבלת בשמיכה עד לצוואר (היא לא אוהבת את הקור של המזגן) והציפו אותי רגשות.
החלטתי לישון בצד ימין של המיטה.
נכנסתי למיטה ואמא החליטה להתרווח ואכשהו הרגל שלה נגעה בשלי.
אי נוחות השתרעה לי בבית החזה. זזתי עוד יותר ימינה והרגשתי שאני אוטוטו נופלת מהמיטה.
זה מיד הזכיר לי שזו בדיוק אותה ההרגשה שאופפת אותי בארוחות שבת אצל אבאמא כשאבא שם את הידיים שלו על הראש שלי ומתחיל עם הברכה.
הקרבה הפיזית הנגיעה. כל הגוף מתכווץ ונסוג ואני עומדת שם בכורח ומכריחה את עצמי להיות סמויה. רק שלא יראו רק שלא יגלו. אבל זה לא עובד.
אני מניחה שזה היה ככה מאז ומעולם פשוט עכשיו אני מרשה לעצמי לשים לזה לב, להיות בזה ולתהות על פשר העניין.